מאמרים

האם חזרנו לשנות השמונים?

מגמת התייקרות המחירים אשר דובר עליה כה רבות בתקשורת היא עובדה מוגמרת
מגמת התייקרות המחירים אשר דובר עליה כה רבות בתקשורת היא עובדה מוגמרת. כל אחד מאיתנו חש את השפעתה של עובדה זו על כיסו בחודשים האחרונים. סל הקניות הבסיסי שאנו רגילים לרכוש הולך ומתייקר מתייקר מקניה לקנייה. ישנם אלה המשווים את התקופה הנוכחית לתקופת ההיפר-אינפלציה אשר חווה המשק בשנות השמונים. אחת מהתופעות הקשות אשר ליוותה תקופה זו הייתה חוסר יכולת ההחזר של קוני הדירות אשר רכשו אותן במימון של משכנתאות צמודות, וראו כיצד תופחת הקרן ועולה מחודש לחודש.

כנגדם עומדים אלה הטוענים כי המצב הנוכחי עודנו רחוק מהמצב בשנות השמונים. קצב האינפלציה אשר שרר במשק במהלך העשור האחרון היה מתון, ובתקופה מסויימת אף שלילי, ולכן כיום אנו חיים בתחושה יחסית של אינפלציה גבוהה מאוד. החשיפה הגדולה לאינפלציה בתקשורת מלבה את האש, אולם כל מי שמתבונן בנתונים באופן אובייקטיבי יכול לראות מספר הבדלים משמעותיים בין שתי התקופות.



אינפלציה שנתית בישראל באחוזים



כיום מדינת ישראל צומחת בקצב נאה לכל הדעות. קצב הצמיחה אמנם נמוך מזה שהפגין המשק לפני שנתיים, אבל עדיין קצב הצמיחה משמעות יותר מאשר בשאר המדינות ממפותחות.

אחד מהגורמים אשר ממתנים את קצב האינפלציה הוא המתאם בין מחירי הסחורות למחיר הדולר (ככל שמחיר הדולר יורד, מחירי הסחורות במונחים דולריים עולים), לפיכך ככל שימשיכו לעלות מחירי הסחורות בעולם עקב החלשות הדולר, תמתן התחזקות השקל את עליית המחירים. אמנם לא לחלוטין, אבל די כדי למנוע מצב של מגה-אינפלציה.

בנק ישראל יכול להילחם בעליית המחירים דרך העלאת הריבית. מאחר שהריבית השקלית זולה כיום במונחים הסטוריים, עדיין יכול הנגיד להעלותה אותה כדי לרסן את עליית המחירים מבלי לפגוע באופן משמעותי בצמיחה, מה גם שהעלאת ריבית תומכת במטבע המקומי.
למרות שהחשש מהתפרצות אינפלציונית נמוך כרגע, לאור הנאמר לעיל, עדיין עלינו להיערך לחיות בסביבת אינפלציה גבוהה ממה שהורגלנו.

העידן בו יכולנו להפקיד את כספנו בפק"מ ללא חשש עבר לו. ריבית פק"מ שנתית של 2% אינה מכסה עליית מחירים בקצב של 4% בשנה, וכך ערך הכסף נשחק. אל לנו להקל ראש בנגע האינפלציה- אינפלציה שנתית של 4% פירושה עליית מחירים (או שחיקת ערך הקניה של הכסף) בגובה של כ-50% לאורך 10 שנים !!

דוגמה רלבנטית נוספת הינה המשכנתא, שהיא מצרך הנצרך כמעט על ידי כל משפחה בארץ.
ניקח לדוגמא זוג שלקח משכנתא בגובה של חצי מיליון ₪, בריבית מצוינת של 3.5% צמודה למדד המחירים לצרכן. נניח שגובה ההחזר החודשי של המשכנתא נקבע על כ- 3,000 ₪ לחודש .
כעבור שנה נעשה חשבון ונגלה כי הזוג החביב שלנו העביר לבנק סכום נכבד של 36,000 ₪.
כעת נבדוק מה קרה להלוואה עצמה. הריבית הכוללת שהזוג משלם על המשכנתא בתום השנה הראשונה, בהנחה שהאינפלציה היא בגובה 4% לשנה, תחושב לפי %3.5%+4 שהם כ-7.6%. כלומר ריבית של כ- 7.6% על חצי מליון ₪ הם 38,000 ₪, וכך לאחר שנה בה שילם הזוג חודש בחודשו, חייב הזוג סכום גבוה יותר משהיה חייב בתחילת השנה.

הציבור העיקרי אשר נפגע מאינפלציה גבוהה הוא האוכלוסיות החלשות, שכן מחירי מוצרי המותרות דווקא יורדים מכיוון שהם מיובאים מחו"ל בתקופה בה השקל התחזק משמעותית מול רוב המטבעות בעולם, אך מוצרי המזון הבסיסים התייקרו מאוד, אפילו לאחר שמפחיתים את התחזקות השקל. מאחר שסל המוצרים הבסיסי של השכבות החלשות הוא מוטה מזון, ניתן להבין כי הפגיעה בהם היא הקשה ביותר.

לדוגמא:
מתחילת השנה התייקר הסוכר בכ- 17%, התירס בכ-60% ולמזלנו מחיר החיטה שכבר עלה בכמעט 100% התרסק בחצי וכיום מחירי החיטה טיפה יותר יקרים ממחירם בתחילת השנה (מעניין שאת מחירי הלחם, משום מה, לא ממש הורידו).
וכעת נתון לנהגים שבינינו: מחיר הנפט עלה בכ-41% מתחילת השנה ומחיר הסולר עלה בכ-43% וזאת לפני שמזכירים את מחיר חומרי הגלם לבניה שעלו בממוצע בכ-10%.






ניתן להאשים את עלית המחירים בפעילי שוק ההון אשר עושים ספקולציות על מחירי הסחורות, מכיוון שרק כעשירית מהמסחר בסחורות מתקיים באמת בפועל, כלומר פיזית תשלום תמורת סחורה ואילו שאר המסחר מתקיים במסגרת ספקולטיבית בעזרת חוזים ואופציות. למרות זאת, חייבים להבין שהפעילות הספקולטיבית בשוקי הסחורות אינה מתנהלת בחלל ריק. הספקולנטים תמיד רוכבים על ומעצימים את המגמה הקיימת, כלומר כאשר ראו השחקנים הגדולים בשוק את הצמיחה האדירה שקיימת בשווקים המתפתחים (כגון הודו, סין ודרום אמריקה), הם הבינו כי חייב להיווצר ביקוש לסחורות, לאנרגיה למזון. דוגמה פשוטה למגמה זו מהוות סין והודו.



עד לאחרונה חיה רוב האוכלוסייה בהודו וסין בכפרים, גידלה את מזונה באופן עצמאי והתקיימה על אורז ודגנים אחרים בלבד. כאשר הוקמו ונפתחו מפעלי הייצור הגדולים במדינות אלה, מגמה עולמית שנוצרה עקב עלות השכר הנמוכה, נוצר מחסור גדול בפועלים, מחסור אשר גרם למגמה של נדידת עובדים מהכפרים אל אזורי התעשייה העירוניים. פועלים אלה החלו להרוויח יותר כסף ולפתע נוצר מצב בו הם כבר לא מגדלים את מזונם באופן עצמאי, אלא רוכשים אותו ומוצרים נוספים ברשתות השיווק. חשוב להבין כי מדובר במסה של מאות מיליוני אנשים וזו כלל איננה תופעה זניחה. כאשר אותו פועל הולך וקונה בסופרמרקט הוא גם משדרג את התפריט שלו ורוצה לאכול בשר. כתוצאה מכך עולה הביקוש לבשר וגם מחירו. כאן נכנס הספקולנט למגרש והוא חושב קדימה. בהודו הפרה היא חיה קדושה. כל מי שביקר בהודו יודע שאין שם כלל בשר בקר ולכן אם נוצר ביקוש עולמי לבשר העלול להוביל למחסור, ניתן להבין כי המחסור בבשר חזיר יהיה חמור יותר דווקא. לפיכך מסיק הספקולנט כי עדיף לקנות חוזים על בשר החזיר שכן מגמת העלייה בביקוש לבשר חזיר בהודו תמשיך בטווח הארוך. התייקרות הבשר היא המגמה והעלייה החדה במחירו נובעת מהספקולציה אשר רוכבת על מגמה זו.

כיום נמצאים אנו בעיצומם של כל התהליכים שהוזכרו לעיל ולכן קשה להעריך איזה חלק מהעלייה במחיר הסחורות נובע מהמגמה ואיזה חלק מספקולציה - לכן הסיכון בהשקעה בסחורות גבוה ביותר. אם בכל זאת רוצים אנו להגן על עצמנו מעליית המחירים מומלץ לרכוש אגרות חוב (אג"ח בקיצור) צמודות מדד לטווח קצר או אגרות חוב בעלות ריבית משתנה. זוהי השקעה סולידית, אך חשוב ביותר שלא לקנות אגרת חוב מבלי להבין את החברה המנפיקה ואת הסיכונים הגלומים באג"ח, ולכן מומלץ לכל מי שלא עסק אי פעם בניירות ערך לפנות לאנשי מקצוע כדי שינהלו את הכסף, או לרכוש קרנות נאמנות אשר מתמחות באג"ח, מכיוון שחשוב מאוד לדעת לנהל סיכונים כדי לבנות תיק אג"ח מאוזן שיספק הגנה והכי חשוב - יקטין סיכונים.