לסוגיית הפליטים יש גם השפעה כלכלית חיובית על הכלכלה האירופאית

ניתוח של האנליסט ניר חצב מאופנהיימר על היתרונות והחסרונות הכלכליים של של סוגיית הפליטים על הכלכלה האירופאית.
בימים האחרונים עושה רושם כי הנושא המרכזי המעסיק את התקשורת העולמית הוא משבר הפליטים באירופה, עם כניסת הפליטים הגדולה ביותר ליבשת מאז סוף מלחמת העולם השנייה. מתחילת 2015 חל גידול חד במספר הפליטים שנכנסו לאירופה ותהליך זה מעמיד בפני מנהיגי היבשת אתגרים כלכליים, פוליטיים וחברתיים משמעותיים ובעלי השפעות ארוכות טווח. בסקירה זו נסקור את העובדות המרכזיות בסוגיית הפליטים באירופה, נבחן את האתגרים שהיא מציבה בפני ממשלות היבשת וכן, ננסה להעריך מהן ההשפעות הכלכליות, החיוביות והשליליות, שעשויות להיות למצב הנוכחי.

קצת עובדות ומספרים...
מאז שנת 2014 ישנה עלייה משמעותית בכמות מבקשי המקלט באיחוד האירופי. כפי שניתן לראות בגרף למטה, בשנה האחרונה עומד קצב זה על כ-70 אלף בקשות מקלט בחודש. בשנת 2014 כולה התקבלו כ-626 אלף בקשות מקלט באיחוד האירופי, כאשר כ-45% מבקשות אלו נענו בחיוב. לפי דו"ח של הסוכנות של האו"ם לענייני פליטים (UNHCR), ב-2015 מספר מבקשי המקלט באיחוד האירופי צפוי לעלות בכ-80%.

מספר מבקשי המקלט החודשי באיחוד האירופי – 2012-2015
http://www.readyshare.com/Users/uz_eli@hotmail-com/Templates/global2/1.jpg
מקור: The Economist.
הנתונים הרשמיים של האיחוד האירופי משנת 2014 מלמדים על כך שהמדינה המרכזית שממנה מגיעים הפליטים היא סוריה, שהייתה אחראית לכ-20% מבקשות המקלט בשנה זו. מדינות מרכזיות נוספות שמהן מגיעים הפליטים הן אפגניסטן (6.6%), קוסובו (6.1%), אריתראה (5.9%), סרביה (4.9%) ופקיסטן (3.5%). כ-32% מבקשות המקלט באיחוד האירופי ב-2014, כלומר קצת מעל ל-200 אלף בקשות, התקבלו בגרמניה. לאחרונה העריכו גורמים רשמיים בגרמניה כי ב-2015 צפוי מספר זה לגדול פי ארבעה, לכ-800 אלף בקשות. גם שוודיה (כ-13% מבקשות המקלט), צרפת ואיטליה (כ-10% כל אחת), היו יעד מועדף למבקשי המקלט ב-2014. מבין הסיבות המרכזיות לנהירת מבקשי המקלט למדינות אלו ניתן לציין את מדיניות הרווחה הנדיבה יחסית שלהן (במיוחד בגרמניה ובשוודיה) ואת הסיכוי הגבוה יחסית לאישור בקשת המקלט.

בהתאם לאמנת הפליטים שנחתמה בז'נבה ב-1951, חל איסור גירוש או החזרה של אדם העומד בהגדרה של פליט. אירופה כמובן מיישרת קו עם אמנה זו, כאשר באופן רשמי באירופה אף קיים חוק הקובע כי פליט רשאי להגיש בקשת מקלט אך ורק במדינה הראשונה באיחוד האירופי שאליה הוא נכנס. איזור שנג'ן (Schengen Area) הוא איזור שנוצר עם ייסוד האיחוד האירופי, בו מותר מעבר חופשי בין מדינות ואסורה בניית גדרות ומכשולים פיזיים. כפי שניתן לראות במפה למטה, כל מדינות האיחוד האירופי להוציא בריטניה ואירלנד הן חלק מאיזור שנג'ן, כאשר גם מספר מדינות שאינן חלק מהאיחוד הן חלק ממנו.

אילו אתגרים יוצרת בעיית הפליטים?
מעבר להיבט ההומניטארי הברור, סוגיית הפליטים באירופה יוצרת אתגרים משמעותיים בתחומים אחרים. להערכתנו, למרות ההשלכות הכלכליות הלא מבוטלות שיש לבעיית הפליטים (אליהן נגיע בהמשך), האתגר המרכזי בנושא הוא דווקא אתגר פוליטי, פנימי וחיצוני. בהיבט הפוליטיקה הפנימית, כניסה של מאות אלפי מהגרים בתקופה כה קצרה לאירופה צפויה לעורר באופן טבעי התרעמות בקרב חלקים מהאוכלוסייה האירופאית ולגרום להמשך תהליך ההתחזקות של מפלגות הימין ביבשת. תהליך זה נמשך כבר מספר שנים והוא בא לידי ביטוי בעלייה משמעותית בכוחן של מפלגות בעלות אידיאולוגיה ימנית-קיצונית, דוגמת מפלגת החזית העממית בראשות מארין לה-פן בצרפת, מפלגת השחר הזהוב ביוון ובמידה פחותה, גם מפלגת UKIP בבריטניה ומפלגת ה- Sweden Democratsבשוודיה.

אתגר לא פחות משמעותי מגיע מהפוליטיקה הבינלאומית, כאשר חוסר הסכמה בנוגע לדרך הטיפול במשבר עשויה לגרום למתיחות בין מדינות, כולל בין המעצמות החזקות ביבשת. דוגמה ראשונה לכך כבר התקבלה עם הביקורת הקשה שקיבלה הונגריה וראש הממשלה שלה, ויקטור אורבן, בעקבות בניית גדר פיזית בגבול עם סרביה (הפרה בוטה של הגדרת איזור שנג'ן). בנוסף, קיים פוטנציאל למתיחות בין גרמניה, המובילה את הקו הפייסני יותר בנוגע לפליטים, לבין מדינות אחרות כמו בריטניה וצרפת. נזכיר כי אירופה צריכה להגיע להסכמה בנוגע לסוגיית הפליטים, תקופה קצרה אחרי שחתמה על הסכם חילוץ שלישי ליוון, בתהליך שכמעט גרם לראשונה להוצאת מדינה מגוש האירו ושכלל לא מעט חילוקי דעות בין ראשי המעצמות.

משמעויות כלכליות:
העלייה הדרמטית במספר מבקשי המקלט באירופה תאלץ את מקבלי ההחלטות ביבשת להקצות תקציבים גדולים לקליטתם ולשילובם בשוק העבודה. להערכתנו, כניסה של מאות אלפי פליטים לאיחוד האירופי תגרום לשתי השפעות כלכליות מרכזיות, אחת שלילית ואחת חיובית:

השפעה שלילית אפשרית - הכבדה על ההוצאות הפיסקאליות:
בשנים האחרונות נמצאות מדינות האיחוד האירופי בהליך של צמצום פיסקאלי כתוצאה ממשבר החובות שפקד את אירופה בשנים 2011-2012. לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באיחוד האירופי כי ברבעון הראשון של 2015 ירד הגרעון התקציבי המצרפי באיחוד האירופי ל-2.6% תוצר בלבד, לעומת 3.4% ברבעון הראשון של 2013 וכ-7% ברבעון השלישי של 2010 (ר' גרף). לאיחוד האירופי יש יעד רשמי להגעה ליחס גרעון/תוצר של 3% בכל מדינה ומדינה. בעוד שכאמור ברמה המצרפית יעד זה הושג כבר כעת, ברמת המדינות, הוא צפוי להיות מושג רק בשנת 2017, כאשר מדינות מרכזיות כמו צרפת, בריטניה, איטליה, אירלנד ופורטוגל טרם סיימו את תהליך ההתאמה הפיסקאלית. הוצאות לקליטת מבקשי המקלט, הכוללות הוצאות לבניית מגורים זמניים, תקציבי רווחה והשמה מקצועית, צפויים להכביד על התקציבים של מדינות האיחוד וייתכן שאף לגרום לדחייה ביישום התקנות הפיסקאליות של האיחוד.

עד כמה גבוהות הוצאות קליטת הפליטים? כל עוד זרימת המהגרים נמשכת והיקף הבעיה לא ברור באופן מלא, זאת כמובן שאלה שקשה לענות עליה במדוייק. עם זאת, אינדיקציה ראשונית לעלות הטיפול בבעיית הפליטים התקבלה לאחרונה מצד גרמניה, שכאמור מהווה את היעד המועדף ביותר לבקשות המקלט. בתחילת השבוע הודיעה אנגלה מרקל על הגדלת התקציב של ממשלת גרמניה ל-2016 לטיפול בנושא ב-6 מיליארד אירו, כאשר בנוסף היא טענה שבהחלט ייתכן שבהמשך תועבר תוספת נוספת של עד 10 מיליארד אירו נוספים. התקציב השנתי של ממשלת גרמניה ב-2016 צפוי להיות סביב ה-1.23 טריליון אירו, כלומר תוספת התקציב לענייני הפליטים (16 מיליארד אירו – שוב, לא סכום סופי) מהווה גידול של כ-1.3% בתקציב זה. בנוסף, לאחרונה פורסם כי נשיא ה-European Commission, ג'אן קלוד יונקר, מתכנן להגיש בקרוב הצעה לתוכנית קליטה של כ-120 אלף פליטים, שתעלה לאיחוד האירופי כ-1 מיליארד אירו – 6,000 אירו מימון למדינה על כל פליט שנקלט ו-500 אירו מימון למדינה על כל פליט שהגיע לראשונה לשטחה.

גרמניה מחזיקה בעודף תקציבי וביחסים פיסקאליים שמרניים ויכולה לעמוד בתוספת זאת בקלות יחסית. רוב המדינות האירופאיות האחרות סובלות מגרעונות גדולים ומיחסים פיסקאליים בעיתיים ולכן, תוספת של כמה מיליארדי אירו לתקציב עשויה להיות מאתגרת הרבה יותר.

השפעה חיובית אפשרית – תוספת אוכלוסיה וכוח עבודה:

אירופה מתמודדת כבר כמה עשורים עם ירידה בקצב צמיחת האוכלוסיה – בין השנים 1994-2014 גדלה אוכלוסיית האיחוד האירופי ב-1.3 מיליון איש בממוצע בשנה, זאת לעומת תוספת של כ-3.3 מיליון איש לשנה בשנות ה-60. ההסבר המרכזי לכך הוא ירידה מתמשכת בשיעור הריבוי הטבעי (הפרש בין לידות למיתות טבעיות) – משיעור של כ-7.5% בשנות ה-60, לסביב ה-0% כיום. אחת הדרכים להתמודד עם ריבוי טבעי נמוך (או שלילי) היא הגירה ואכן, החל מ-1992 מרבית צמיחת האוכלוסיה באירופה מגיעה מהגירה. בשנת 2014 לדוגמה הריבוי הטבעי באיחוד האירופי היה של 161 אלף איש בלבד, כלומר של 0.03% בלבד, כאשר במספר מדינות מרכזיות כמו גרמניה ואיטליה היה ריבוי טבעי שלילי. מנגד, כ-952 אלף מהגרים הגיעו לאיחוד בשנת 2014 ותרמו כ-86% מצמיחת האוכלוסיה בשנה זו.
שינוי באחוזים באוכלוסיית האיחוד האירופי, כולל השפעות ריבוי טבעי והגירה – 1960-2015http://www.readyshare.com/Users/uz_eli@hotmail-com/Templates/global2/4.jpg

לפי התחזית הרשמית של האיחוד האירופי, עד לשנת 2050 צפויה אוכלוסיית האיחוד לגדול בשיעור שנתי מתון מאוד ולהגיע לכ-525 מיליון איש. מ-2050 ואילך, צפויה אוכלוסיית האיחוד להתחיל ולהתכווץ בהדרגה ולהגיע ל-520 מיליון איש ב-2080. לגבי מדינות ספציפיות, התחזית מדאיגה עוד יותר – אוכלוסיית גרמניה לדוגמה צפויה לרדת מ-80 מיליון תושבים ב-2020, לכ-65 מיליון איש ב-2080. לתהליכים של התכווצות והזדקנות האוכלוסיה יש השפעות שליליות ארוכות טווח על פוטנציאל הצמיחה באיחוד האירופי, כמו גם על נושאים כמו יציבות פיסקאלית, הוצאות פנסיוניות, פריון עבודה ועוד. לכן, בהיבט זה, ברור שתוספת אוכלוסיה עשויה להוות השפעה חיובית על האיחוד האירופי.

שורה תחתונה:
מדינות אירופה, ובראשן גרמניה, מנסות לגבש מדיניות רשמית לטיפול בגל האדיר של מבקשי המקלט שנכנס ליבשת בחודשים האחרונים. מצד אחד, לאירופאיים אין ברירה אלא לקבל את בקשות המקלט המוצדקות לפי התקנות הבינלאומיות, מצד שני, חלק ממדינות האיחוד האירופי מתמודד עם בעיות פנימיות קשות ולכן, מנסה להתנער מהפליטים על ידי העברתם למדינות אחרות (לרוב לגרמניה). אירופה גם יודעת היטב שטיפול "ידידותי מדי" בבקשות המקלט עלול אפילו להגביר את זרם הפליטים ליבשת, כאשר רק כתוצאה ממלחמת האזרחים בסוריה יש כ-6 מיליון פליטים הממתינים לפתרון. ההשפעה הכלכלית של סוגיית הפליטים מאוד לא חד משמעית ותלויה באיכות הפתרון שיציגו מנהיגי היבשת. אם אירופה תדע לנתב ולהכשיר את הפליטים לאיזורים בכלכלה האירופאית עם מחסור בכוח אדם, ייתכן שלמהלך יהיו יתרונות כלכליים ארוכי טווח. מנגד, אם הפליטים יתקשו להשתלב בשוק העבודה ויהפכו לעול על התקציבים הממשלתיים, מהלך קליטתם עלול להתברר כבכייה לדורות.