בפסגות מפרסמים סקירה על שוק הג"ח הקונצרני ושואלים: הדגש על "אג"ח" או על "קונצרני"?

הדגש בו הוא על "קונצרן", קרי מניה, מבטא את המעבר המאוד חד מ"לא יתכן ש--- (השלם את חסר) לא יחזיר את הכסף" ל"כל מי שלא יחזיר את הכסף, יחזיר את המטוס"
בית ההשקעות פסגות מפרסמים סקירה על שוק האג"ח הקונצרני שכותרתה "אג"ח קונצרני – הדגש על "אג"ח" או על "קונצרני"?
השינוי בסיווגה של האג"ח הקונצרני בתיק מנכס שהדגש בו הוא על "אג"ח" לנכס שהדגש בו הוא על "קונצרן", קרי מניה, מבטא את המעבר המאוד חד מ"לא יתכן ש--- (השלם את חסר) לא יחזיר את הכסף" ל"כל מי שלא יחזיר את הכסף, יחזיר את המטוס". העובדה ששינוי סיווג זה נכון לכל אגרות החוב, לרבות אלו שהציבור נוטה להעריך שבמקרה קיצון יזכו לסיוע ממשלתי (בנקים), טריוויאלית פחות. אנחנו נוטים להעריך שלפחות חלק מההסבר מצוי במשקלו הגבוה של המסחר באג"ח הקונצרני באמצעות תעודות סל. כך, גם האגרת הסולידית ביותר נקנית ונמכרת על פי משקלה בתלבונד, ולכן סובלת מתנודתיות לא לה.
בהינתן שהאגרות בנפרד והתל בונד ביחד מתואמים מאוד עם המניות וצריכים להיות מסווגים כנכס מסוכן, עולה השאלה: "אם כבר – מה עדיף? לקנות את המניה או את האגרת?" התשובה משתנה מחברה לחברה. כך, למשל, סביר שחלק גדול מהחברות להן יש גם מניה וגם אגרת, יצליחו להחזיר את החוב, ויספקו למחזיק באגרת שלהם את התשואה הגבוהה יחסית המובטחת באגרת. לעומת זאת, בתנאי השוק הנוכחיים לא בטוח שהחברה
תצליח להציג שיעורי צמיחה שיצדיקו עליה במניתה. מנגד, יש בוודאי חברות שהאגרות שלהן נסחרות בתשואות לא מאוד גבוהות, ודווקא מניותיהם מגלמים שווי מאוד נמוך. במקרים אלו, סביר שהמניה דווקא עדיפה על האגרת. גם בנקודה זו, אם כן, לא יכולה הסטטיסטיקה להחליף את האנליזה.