לאומי: הביקושים המקומיים יוסיפו לשמש כמנוע של צמיחה

ד"ר גיל בפמן, כלכלן ראשי בלאומי מעיר חמש הערות לקראת תקציב 2009
במהלך חודש אוגוסט, שר האוצר הציג את עיקרי הצעת התקציב בפני חברי הממשלה. הצעת התקציב מבוססת בשלב זה על גידול בשיעור של 1.7% בהיקף ההוצאה הציבורית. הגידול הצפוי בהכנסות המדינה ממסים מבוסס על הנחה של האוצר, לפיה התוצר של המשק הישראלי יצמח ב-3.5% בשנת 2009. יעד הגירעון שנקבע בהצעה הוא אחוז תוצר אחד. זאת, בהשוואה ל-1.6 אחוזי תוצר בתקציב שנת 2008. המסר העולה מערכים אלו הוא שהממשלה מבקשת להמשיך בתוואי של התכנסות בכיוון לאיזון תקציבי, תוך כדי חיזוק המסר שהעוגנים התקציביים הם איתנים.

על רקע זה, וכל עוד הדיון הציבורי בהצעת התקציב לשנת 2009 מתנהל, מובאות להלן חמש הערות לקראת תקציב 2009. אפשר שהערות אלו יתרמו לבנייתה ולקבלתה של הצעת התקציב.

1. הנחות הצמיחה העומדות בבסיס התקציב לשנת 2009 נראות גבוהות מדי
הצעת התקציב לשנת 2009 מניחה צמיחה של 3.5% בתוצר של ישראל. להערכת בנק לאומי תחזית זו גבוהה מדי כהנחת עבודה לתקציב. עיקרי התחזית הם:
• התוצר המקומי הגולמי – הביקושים המקומיים יוסיפו לשמש כמנוע של צמיחה. לעומת זאת, צפויה פגיעה חמורה ביצוא, כתוצאה מן המגמות העולמיות ומתיסוף השקל. לפיכך, בשנת 2009 יש לצפות לכך שהמשק הישראלי יצמח בכ-2.7% בלבד, כלומר כמחצית מן משיעור הצמיחה שהיה בשנים 2007-2004 .
• התוצר העסקי – בשנת 2009 הסקטור העסקי יצמח ב-3.1% בלבד. ההתמתנות בצמיחה של הפעילות העסקית עלולה להוביל לעלייה מתונה בשיעור האבטלה במהלך שנת 2009.
• צריכה פרטית – תחול האטה בשיעור ההתרחבות של הצריכה הפרטית לנפש, עד לכ – 2.5%-3.0% בשנת 2009. זאת, בהשוואה לקצב שנתי ממוצע של למעלה מ-4% לנפש בשנים 2008-2007 .
• השקעה בנכסים קבועים – ההתרחבות בפעילות הסקטור העסקי דרשה בשנים 2007-2006 התאמה של מלאי ההון. מגמה זו הולכת ומתמתנת ובשנים הבאות צפויה עלייה מתונה יותר בהשקעות. ההאטה בקצב הגידול של ההשקעות תושפע גם מהקשחת התנאים למימון ההשקעות בשוק הישראלי, דבר שכבר בא לידי ביטוי בעליית המרווחים בשוק איגרות החוב הקונצרני ובירידת היקפי ההנפקות שם.
• יצוא סחורות ושירותים –ההאטה בקצב הצמיחה בעולם והתיסוף הריאלי של השקל יקשו על הצמיחה בתחום היצוא הישראלי, בפרט בתחום הסחורות. במבט כולל, יצוא הסחורות והשירותים צפוי לגדול בקצב של כ 1%-2% בלבד במהלך 2009.

2. האטה בצמיחה, שתהיה חריפה מזו העומדת בבסיס ההנחות של התקציב תקשה מאוד על המשך הפחתת יחס החוב/תוצר של ישראל
כידוע יחס החוב/תוצר הוא משתנה מרכזי שאותו בוחנות חברות דירוג האשראי וגופים בינלאומיים אחרים באופן מחמיר ורציף. הנחות הצמיחה שברקע להצעת התקציב עלולות לגרום לכך שהכנסות המדינה ממסים תהינה נמוכות בכחצי אחוז תוצר, ואולי אף יותר מכך, ממה שמתוכנן על פי התקציב. התפתחות שלילית כזו, בשילוב עם המגמה הנוכחית של עצירה בנושא ההפרטה, תביא לבלימה של מגמת הירידה ביחס החוב/תוצר של הממשלה שהייתה בשנים 2007-2004 באופן דומה, ואולי חמור יותר, נטייה להגדיל את הוצאות הממשלה מעבר לקצב הנוכחי, עלולה גם כן להביא להרעה ביחס החוב/תוצר.

3. בעת הנוכחית נדרשת הגדלה בהיקף המשאבים המופנים לכמה יעדים מאקרו-כלכליים להם הממשלה מחויבת באופן מוצהר
בעוד שמשקים אחרים צריכים להתמודד בעיקר עם אי-וודאות כלכלית-עסקית, מגוון גורמי אי-הוודאות בישראל הוא גדול יותר וכולל גם את המישור הביטחוני. מצב זה מחייב מייצבים מאקרו כלכליים מיוחדים וחזקים. זאת, בדומה למייצבים הנדרשים מאוניה המפליגה בים סוער. במילים אחרות, לשם התמודדות עם הקשיים הספציפיים העומדים בפני המשק הישראלי, נדרשת מדיניות כלכלית מתאימה וקפדנית במיוחד.

אחד הצעדים שבהם ניתן לנקוט בכדי להגדיל את מידת התמיכה של המדיניות הכלכלית ביציבות הכלכלית נוגע להגדלת מספר היעדים הכלכליים להם הממשלה מחויבת באופן מוצהר. חשוב שאלו יהיו יעדים ברורים, שקופים ומדידים. לדוגמא, בעת הנוכחית טוב היה להוסיף יעד מוצהר לגבי התוואי של יחס החוב/תוצר של הממשלה. יעד מוצהר כזה, יאפשר גמישות זמנית בניהול התקציב; לדוגמא, ניתן להשיג גמישות כזו באמצעות הגדרת פרק זמן ספציפי שבו מוכנים לאפשר עלייה, בהיקף מוגדר מראש, ביחס החוב/תוצר, והמועד שבו הממשלה מתחייבת לחזרה לתוואי יורד של יחס זה.

באמצעות הגדרה ברורה ומחייבת של יעד יחס חוב/תוצר, כפי שמתואר לעיל, אפשר לפעול בצורה מבוקרת להגדלת הקצאת המקורות לנושאים חשובים שונים. כך אפשר יהיה לפעול בטווח הקצר בצורה טובה יותר לטיפול במטרות חשובות כמו: השקעה באיכות ההון האנושי בישראל, שיפור ברמת הבריאות, יצירת התנאים שבהן תיבלם מגמת העתקת פעילות לחו"ל של תעשיות מייצאות, השקעה מוגברת בתשתית ועוד.

4.נזקי האינפלציה לשכבות החלשות הם רבים
ההאצה הנוכחית בקצב עליית המחירים הדברים גורמת להכבדה משמעותית של הנטל על השכבות מעוטות היכולת. לשם הדגמה, במהלך 12 החודשים האחרונים (המסתיימים ביולי 2008) מדד המחירים לצרכן עלה בשיעור של 4.8%. עם זאת, בתקופה זו המחירים לצרכנים הנכללים בחמישון ההכנסות התחתון עלו ב-6.0%, בעוד שלצרכני החמישון העליון המחירים עלו ב-4.2%.

במצב שבו האינפלציה בישראל מואצת, השלב הטבעי הבא יהיה גל של דרישות לעליית שכר והתייקרויות אחרות של תשומות מקומיות. עלייה כזו בצד ההוצאות של הפירמות הישראליות, המתרחשת במקביל לירידה בתקבולים במונחים שקליים, משמעותה שחיקה ניכרת של שולי הרווח, אובדן יתרונות תחרותיים, ופגיעה בצמיחה ובתעסוקה, בפרט בקרב חברות עתירות עבודה הפועלות בתעשיות מסורתיות בהם שולי הרווח מצומצמים מלכתחילה. לכן, בלימת ההאצה בעליית המחירים היא לא רק נושא בעל משמעות חברתית, אלא היא גם אחד הגורמים המשפיעים על יכולת התחרות של יצואנים ישראליים בעולם.

על רקע הגמשת שוק העבודה בישראל בשנים האחרונות, ומשום שאחוז הולך וגדל מהמועסקים הם עובדים זמניים או עובדי כוח אדם, עלול גם להיווצר מצב שבו קבוצות עובדים אלו אינן זוכות לפיצוי בגין נזקי האינפלציה. במצב כזה, תיתכן ירידה לא רצויה בשכר הריאלי של קבוצת אוכלוסייה לא מבוטלת ובפגיעה משמעותית בהן.

לכן, לבלימת האינפלציה משקל לא פחות חשוב מאשר לצעדים אחרים שהמדיניות הכלכלית מבקשת לנקוט בניסיונותיה לטפל ברווחיות היצוא וברווחה החברתית.

5. יש מקום להקדיש תשומת לב רבה יותר לבחינת היעילות של תשלומי העברה שונים
בעוד הוויכוח הציבורי העוסק בהיקפם של תשלומי ההעברה מתלהט (לדוגמא בנושא של קצבאות ילדים), יש מקום לעצור לרגע ולבחון האם ההעברות הניתנות כיום משיגות את מטרותיהן. ישנן מספר נקודות שראוי לבחון בהקשר זה, לצורך הגברת יעילות השימוש בכלי התקציבי של תשלומי רווחה שונים. בין הנושאים שרצוי לפעול בהם ניתן לכלול, בין היתר, את הנקודות הבאות:
• האצה ביישום יוזמת "מס הכנסה שלילי".
• בחינת החלופה של הפחתת שיעור המע"מ על מוצרי יסוד הכלולים ברשימת המוצרים שמחיריהם מצויים תחת פיקוח ממשלתי.

לסיכום, בנושא תקציב 2009 נראה שרב הנסתר על הגלוי וזאת הן לאור המציאות הפוליטית והן לאור השאלות הכלכליות והחברתיות הפתוחות בנושא המשק והתקציב.

בסופו של דבר, לא מן הנמנע שבדומה לשנים קודמות, אישור התקציב יידחה לשנת 2009 עצמה ואז היכולת של הממשלה לממש תכניות כלכליות חדשות תוקפא באופן זמני, כאשר ההפסד יהיה ברובו הגדול של המשק הישראלי.