מגדל: הפד' זרק אירו לשוק וסייע לצניחת מחיר הנפט והסחורות ביולי

מתחילת החודש צנח מחיר הנפט משיאו בכ-20% לרמה של 121 דולר לחבית ומדד הסחורות ירד בכ-15% משיאו שנמדד בסוף חודש יוני, בדיוק בעת שבה הפד' החל לגוון את רזרבות המט"ח שלו
מנתונים שפרסם הבנק המרכזי בארה"ב לאחרונה עולה כי מושלי הפדרל ריזרב (ה"פד") נקטו באחרונה בצעד יצירתי שאינו מאפיין בדרך כלל בנקים מרכזיים: צמצום משמעותי של רכיב האירו ברזרבות המט"ח שלו

התגברות הלחצים האינפלציוניים שבאו בעקבות הזינוק במחירי הסחורות ובראשם מחירי האנרגיה בנוסף לקושי לנקוט במדיניות מוניטארית מרסנת במצב של כלכלה שנכנסת למסלול האטה, עודדו את מושלי הבנק המרכזי האמריקאי לנקוט בצעד יצירתי שאינו מאפיין בדרך כלל בנקים מרכזיים: הבנק המרכזי בארה"ב, הפדרל ריזרב (ה"פד"), צמצם בצורה משמעותית את רכיב האירו ברזרבות המט"ח שלו, כך עולה מנתונים שפרסם הפד' בימים האחרונים. המהלך הביא להתחזקות האירו מצד אחד ובצד השני של המיתרס, הביא לירידת מחירי הסחורות ובראשם הנפט.

מחיר של 1.58 דולר ליורו בתחילת חודש יוני יצר הזדמנות מצוינת עבור הפד' לממש אחזקה של כ-6.3 מיליארד דולר אשר נרכשה במשך יותר משנתיים בשער ממוצע של 1.35 דולר ליורו. קרי, המהלך גם הביא לרווחי הון עבור הפד'.

הפד' רומז לספקולנטים: יחס סיכון סיכוי השתנה

מכירה זו אינה נחשבת לגדולה במונחי היקף המסחר היומי במט"ח, אך כשהמוכר הינו הבנק המרכזי האמריקאי יש לו משמעות שונה לגמרי. צמצום רזרבות המט"ח ביורו בשיעור של כ-22% תוך מספר ימים הוא לכל הדעות צעד חריג, בעיקר כשמדובר במערכת בנקאית ועל אחת כמה וכמה שמדובר על הבנק המרכזי האמריקאי. הגם אם מדובר בסכום זניח ביחס להיקף המסחר היומי במט"ח בעולם, הרי שמדובר בשחקן שאי אפשר להתעלם מהחלטותיו ופעולותיו.

המכירה הזניקה את הדולר בכ-2.7% ביחס לאירו וכשהדולר מתחזק מחירי הסחורות, המעיבים על הכלכלה, יורדים. המכירה הזו של הפד' היוותה איתות ברור לשחקני שוק החוזים על הנפט כי כללי המשחק השתנו. איתות עבה זה היה אחד הזרזים שעודדו ספקולנטים רבים בזירות מסחר חוזי האנרגיה לצאת מן המשחק, שבו נראה שהסיכונים כיום גדולים מהסיכויים. לירידת מחירי הסחורות והנפט יש סיבות רבות אחרות כמו גידול במלאים והאטה בצמיחה אך העובדה פשוטה למדי: מתחילת החודש צנח מחיר הנפט משיאו בכ-20% לרמה של 121 דולר לחבית ומדד הסחורות ירד בכ-15% משיאו שנמדד בסוף חודש יוני, בדיוק בעת שבה הפד' התחיל לזרוק אירו לשוק.

במהלך השנתיים האחרונות מגוונים בנקים מרכזיים בעולם את רזרבות המט"ח שלהם. גיוון רזרבות מט"ח זה הינו צעד שנועד לפזר סיכוני מטבע באמצעות הגדלת מיגוון המטבעות בתיק הנכסים. הבנקים המרכזיים, כמו כל משקיע פיננסי, מבינים את הצורך לפזר סיכוני מטבע ולחפש שיווי משקל חזק יותר בתיקי הנכסים הפיננסיים שלהם. השינוי העיקרי מבחינתם הינו הגדלת רכיב היורו על חשבון הרכיב הדולרי, שעדיין נותר דומיננטי.

חלק מן הבנקים המרכזיים, כמו למשל של סין, דרום קוריאה, רוסיה, שבדיה, טייוואן, אינדונזיה ובחריין הכריזו על כך באופן רשמי. לבנקים מרכזיים אחרים מיוחס הדבר למרות שלא הצהירו על כך. אמנם הבנקים המרכזיים אינם חושפים את פעולותיהם ואת שיקוליהם, אך ההערכות המקובלות כיום שהתהליך יימשך ואף יתחזק בשנים הקרובות.

גם הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל רזרב, מגוון את רזרבות מטבע החוץ שלו. מאז חודש אפריל 2006 ועד סוף חודש מאי 2008 הפד' הגדיל את רכיב האירו בכ-43% שהם כ-4.8 מיליארד דולר ל-16 מיליארד דולר. מראשית שנת 2008 גדלו רזרבות האירו של הפד' בכ-1.73 מיליארד דולר. קצב הרכישות של האירו היה קבוע: כ-55 מיליון דולר בשבוע, כ-220 מיליון דולר בחודש. ונראה היה שמהלך זה יימשך אך, כאמור, בחודש יולי הוא שינה את המתווה ופעל לרכישת דולרים בשוק ומכירת אירו.

הפד' פועל ביצירתיות

יחד עם זאת, לא סביר שהפד' ימשיך במכירת חיסול של רזרבות המט"ח. אסור לשכוח שהדולר החלש משרת את האינטרסים של הכלכלה האמריקאית שנמצאת בהאטה. לכן, הפד' פועל על חבל דק שמצידו האחד תהום האינפלציה ומצידו השני תהום המיתון. זו הסיבה שעד כה הוא לא העלה את הריבית והותירה ברמה נמוכה של 2% ופועל ביצירתיות לבלימתה של האינפלציה על ידי התחזקות המטבע האמריקני. בשורה התחתונה, התערבותו הנוכחית ממחישה את חששותיו מהאינפלציה שנובעת מעליית מחירי הסחורות על אף פגיעה מסוימת ביצוא של ארה"ב.

כעת נותרו בידי הפד' יתרות אירו של כ-10 מיליארד דולר ויתרות ין יפני של כ-12 מיליארד דולר מתוך רזרבות מט"ח כוללות בסכום של כ-70,000 מיליארד דולר. המשך צמצום כזה עלול להיתפס בשווקים הפיננסיים כביטוי של לחץ מצידו של הפד' ועלול ליצור תגובות הפוכות בהפוך למצופה.

עם זאת, החלטיות זו של הפד' ממחישה את רצונם ויכולתו לנצל הזדמנויות בצורה נכונה, תוך נקיטת יצירתיות, גמישות ותמרון מרשימים, שבדרך כלל מיוחסת לספקולנטים, כמו גם על יכולתם להשפיע על השוק. סביר להניח שגם בעתיד הם לא יהססו לפעול בנחישות להשגת מטרותיהם.