מיטב: סין לא רוצה לייצא לעולם אינפלציה

רון אייכל, כלכלן ואסטרטג ראשי: "מתברר שקיים קשר ברור בין נתוני האינפלציה בסין למחירי המוצרים שהיא מייצאת ומכאן לאינפלציה במדינות היעד ובהן גם ארה"ב"
אם לא די במטבע אזי שוב סין מקלקלת לארה"ב והפעם באינפלציה

האינפלציה בסין, ב-12 החודשים עד אוקטובר, רשמה עלייה של 4.4% שהיא הגבוהה ביותר בשנתיים האחרונות. המחירים לצרכן בשנה האחרונה הושפעו במיוחד מהתייקרות במחירי המזון במדינה, שהאמירו ב-10.1% בתקופה זה.

כתוצאה, הממשלה הסינית מתכוונת למנוע העלאות מחירים צפויות בתחום האנרגיה, הגז, המים, הנפט והתחבורה ציבורית. אך לא רק בהם, השבוע דווח כי הממשלה הסינית מתכוונת לספק סובסידיות למוצרים נדרשים, בכדי לעצור את הסחף במחירים.

דרך אחת להתמודד עם האינפלציה הגבוהה, לטעמם של הסינים (היעד הרשמי הוא ל-3% לשנה), היא באמצעות העלאת יחס הרזרבה הנדרש מהבנקים. מתחילת השנה זו כבר נרשמו 3 העלאות של יחס הרזרבה וב-29 לנובמבר תחול העלאה נוספת של 50 נ"ב. לאחריה, הבנקים הגדולים יצטרכו לשמור 18% מסך ההלוואות כרזרבה.

אגב, באופן לא מוצהר הסינים מאשימים את האמריקאית באינפלציה. לדעתם, הנזילות העצומה הקיימת בעולם הביאו להיחלשות הדולר ולעלייה במחירי הסחורות.

נזכיר כי לפני כחודש הועלתה הריבית הרשמית בסין לרמה של 5.56%. הייתה זו העלאת הריבית הראשונה מאז מהלכי הפחתות הריבית שבאו בכדי לתמוך בשווקים בתקופת המשבר הפיננסי של שלהי 2008.

אם לא די בכך אזי מחירי הנדל"ן טיפסו בכמעט 9%, ב-12 החודשים האחרונים עד אוקטובר.

כלומר, בהחלט יש בסין בעיות שהממשל צריך להתמודד איתן.

מן הצד האחר של האוקיאנוס השקט נמצאת ארצות-הברית, שגם לה בעיות אינספור וביניהן האינפלציה. למעשה, ההרחבה הכמותית דור 2.0 נועדה במידה רבה להצית את האינפלציה.

מתברר שקיים קשר ברור בין נתוני האינפלציה בסין למחירי המוצרים שהיא מייצאת ומכאן לאינפלציה במדינות היעד ובהן גם ארה"ב.

ברגע שסביבת האינפלציה בסין חוצה את רף של 3%, סין מתחילה לייצא אינפלציה לעולם.
אין דבר יותר טוב מזה לאמריקאיים, אשר מעוניינים בהתייקרויות של המוצרים אצלם.

כעת, נודע כי סין לא מעוניינת לאפשר למחירים להמשיך ולהאמיר. כלומר, עד שהסינים כבר יכולים לסייע במשהו לאמריקאים, גם זה לא ייצא את הפועל.

צעדי הסובסידיות בסין הם בדיוק ההיפך הגמור מהדברים שהוסכם עליהם בפגישת ה-20G.

הנמר הקלטי נאבק תחת עול הגירעון

אירלנד, אשר נהוג לקרוא לה בשם "הנמר הקלטי", עם אנלוגיה לנמרים האסייתיים, לאור נתוני הצמיחה שהציגה עד שנת 2007, נמצאת באחת מתקופותיה הקשות, לפחות מהזווית הכלכלית.

לאחר גירעון של כ-15% מהתוצר בשנת 2009, אירלנד מתנהלת השנה עם גירעון של כ-11% מהתוצר (אולי הקשה ביותר באיחוד האירופי). כל זאת, כאשר כלכלתה מתכווצת זו השנה השלישית ברציפות.

בשנות ה-80', כאשר עוד הוגדרה כמשך מתפתח נהנתה אירלנד מזרם עצום של הון זר להשקעה בסקטור הפיננסים והטכנולוגיה. יתרונותיה של אירלנד נבע מהשפה השגורה בפי תושביה ומשיעור מס החברות הנמוך.

המשבר של שנת 2008 הביא לכדי פגיעה קשה במחירי הנדל"ן, בתעשיית הפיננסים במדינה אשר סבל מחד, מיציאת מאסיבית של הון ואולי הגרוע מכל מבעיית יציבות (כשל הלוואות) של הבנקים.

לצערנו, אירלנד היא דוגמא רעה למדינה (בדומה לאיסלנד או דובאי) אשר נשענו על במידה רבה על השקעות זרות, על סקטור פיננסי ופחות על סקטור יצרני מקומי. זאת, לשם השוואה לקוריאה או לגרמניה אשר נשענות על פעילות יצרנית חזקה למדי ופחות על פיננסים.

לאור המצב הקשה באירלנד, תחושתנו היא שסיוע לאירלנד הוא עניין של ימים.

בריאן קאוון, ראש הממשלה של אירלנד, עדיין מתעקש כי לאירלנד די מזומנים, לפחות ל-6 חודשים, שבהם היא לא תצטרך לצאת לשווקים לגייס הון.

עקב אכילס של קבלת הכספים מהאיחוד האירופי ואולי הבעיה המרכזית העומדת בפני אירלנד היא הדרישה האירופית להעלות את מס החברות. לכן, נראה כי אירלנד מתנהגת בצורה לא מקובלת כשהיא דומה את קבלת המזומנים מהאיחוד.

שיעור המס באירלנד הוא נמוך ועומד על 12.5%, לעומת 33% בצרפת או בגרמניה. כעת, אם אירלנד תקבל את כספי הסיוע, ייתכן והיא תיאלץ להעלות את שיעור המס, בכדי להגדיל את זרם התקבולים (הכנסות המדינה ממסים) ועל ידי כך לצמצם את הגירעון.

בעיה אחרת שבפניה עומדת אירלנד היא העובדה כי ההלוואה של האיחוד האירופי היא, מבחינתה, לא כל כך זולה. כאשר יוון עמדה בפני קריסה, השוק היה מוכן לתת לה הלוואות לשנתיים בריבית של 20%. או אז, ההון שקיבלה מהאיחוד האירופי בריבית שנתית של 5% היה גלגל הצלה משמעותי. בימים האחרונים נסחרות איגרות החוב של אירלנד לטווח של שנתיים בתשואה לפדיון של כ-5%. בימי השפל נסחרו איגרות אלו בתשואה לפדיון של 7%. כך שמבחינתה גיוס הון בריבית זו לא מוגדר כהצלחה.

מתברר שלהיקרא נמר זו כבר לא מחמאה...

שוק האג"ח

שוק האג"ח העולמי נטה השבוע, באופן כללי, להיסחר במגמה של ירידות שערים.

כך לדוגמא, ה-UST ל-10 שנים רשמה עלייה בתשואה לפדיון של 9 נ"ב ונסחרה בסופו בתשואה לפדיון של 2.873%. איגרות החוב המקבילות של גרמניה ואנגליה רשמו עלייה של 19 נ"ב ו-18 נ"ב, בהתאמה, של התשואה לפדיון. אלו נסחרו בסוף השבוע בתשואה לפדיון של 2.7% ו- 3.378%, בהתאמה.

מבין האיגרות שרשמו עליות מחירים נציין את ה-UST ל-30 שנים שרשמה ירידה של 4 נ"ב בתשואה לפדיון, לכדי 4.244%. ככל הנראה, זו נהנתה מרכישות הבנק המרכזי האמריקאי.
יתר על כן, גם האיגרת ל-10 שנים של אירלנד רשמה התפתחויות חיוביות, לאחר שדווח כי ישנה התקדמות (לפחות מחשבתית), בכל האמור לקבלת כספים מהאיחוד האירופי. כתוצאה, איגרת החוב של ממשלת אירלנד המיועדת להיפדות בעוד 10 שנים רשמה ירידה של 21 נ"ב בתשואה לפדיון והיא נסחרה בסופו ברמה של 7.91%.

אנו ממשיכים להעריך כי הכיוון הכללי של העקום האמריקאי הוא לכדי עלייה ברמת התלילות, כאשר האג"ח ל-10 שנים תמשיך להניב הפסדי הון.

באופן יחסי לממשלתי, החוב הקונצרני הדולרי הוא אטרקטיבי למדי בתקופה זו. אנו מעדיפים להתמקד בחוב שלו דירוג בינוני, אשר צפוי להניב תשואה עודפת על פני הממשלתי. כמו כן, יש להתמקד באיגרות שלהן מח"מ קצר עד בינוני אשר יפגעו במידה צנועה מעלייה של החלק הארוך הממשלתי.