עליית מחירי המזון - הזדמנות לאמריקה הלטינית

תמיר פישמן סוקרים את השווקים באמראיקה המרכזית והדרומית
חברת הברוקרים תמיר פישמן מעריכה כי העליה במחירי המזון מהווה הזדמנות לשווקים באמריקה הלטינית. בסקירה שפרסמו הבוקר הם בודקים כיצד מתמודדים השווקים שם עם העלייה במחירי המזון. להלן הסקירה:

המערכה בזירת מחירי הסחורות החקלאיות נמצאת בעיצומה. בעוד שסביבת המחירים הגבוה מהווה איום על מרבית אזורי העולם, היא משמשת גם כהזדמנות פז עבור מדינות אמריקה הלטינית, שם הזינוק במחירי המזון האיץ את קצב הפעילות המקומית. במקביל ותוך כך התעורר מחדש גם האיום האינפלציוני. איך מתמודדת היבשת עם המצב ואיך הוא בא לידי ביטוי בפעילות בברזיל, פרו ומקסיקו?

מחירי המזון: הדילמה הדרום-אמריקאית
אמריקה הלטינית אחראית אמנם לכ-10% מהיקף יצוא מוצרי המזון העולמי בלבד, אך היבשת היא בלי ספק האזור שגוזר את הקופון הגדול ביותר מראלי מחירי המזון הנוכחי. כל מדינות דרום אמריקה יחד מתגאות בעודף מסחרי גבוה בתחום המזון, בעוד שאזורים אחרים בעולם נמצאים בגירעונות ניכרים בתחום זה. על פי נתוני ארגון הסחר העולמי, נפח יצוא המזון של אמריקה הלטינית גבוה פי שלושה מנפח היבוא, וכ-50% ממקורות ההון של היבשת מקורם בגידולים חקלאיים. כמובן שלא כל מדינות האזור נהנות באופן זהה מהעודף המסחרי; מבין המדינות המרכזיות ביבשת, ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה וקולומביה מציגות עודף יצוא ניכר, ולכן יוצאות נשכרות מרמת המחירים הנוכחית, מאחר ומשמעות הדבר היא יותר כניסה של מטבע חוץ המייצב את מאזני התשלומים. גידול ברווחי היצרנים מיתרגם לגידול בהכנסה ממסים, ולכן משפיע באופן חיובי על הכלכלה בכללה. כמובן, ההיפך הוא הנכון לגבי מדינות אחרות- פרו, מקסיקו וונצואלה, כולן יבואניות נטו של מזון.
כל מדינות האזור- יצואניות ויבואניות נטו כאחד, ניצבות אל מול מציאות האינפלציה המשתוללת הנובעת מסביבת מחירי הסחורות החקלאיות הגבוהה. קרן המטבע העולמית טוענת כי עד כדי חמישית מהגידול באינפלציה בדרום אמריקה בשנת 2007 הייתה תוצאה ישירה של מחירי המזון. נתון זה אינו מפתיע, היות ומוצרי המזון מרכיבים חלק גדול יותר מעוגת ההוצאה של משפחה במשק מתפתח בהשוואה למשפחה ממדינה מפותחת. במילים אחרות, בפני ממשלות אמריקה הלטינית ניצבת דילמה: יתרונות ההכנסות מיצוא מתקזזות עם רמות אינפלציה גבוהות במשקים. ממשלות דרום אמריקה מצאו עצמן מתפתות לכן לתקוע טריז בין רמת המחירים במשק פנימה ובין מחירי המוצרים בשוק העולמי. חלק מהמדינות הכריזו על הקפאה זמנית של יצוא הסחורות החקלאיות על מנת להבטיח כמות מלאים מספקת בשוק המקומי, וכך להרגיע את קדחת המחירים. כך עשתה ברזיל לגבי יבולי האורז וכך עשו לגבי מגוון יבולים ארגנטינה ובוליביה. בטווח הקצר, מהלך זה עשוי לסייע לפתיחת צווארי הבקבוק של ההיצעים. בטווח הבינוני, עם זאת, התערבות כזו הכוללת גם צעדים כגון מיסוי היצוא, פוגעת בפרודוקטיביות: היא פוגעת בייצור היות והופכת את שוק המזון לפחות אטרקטיבי בעיני חברות ומשקיעים. מוזר ככל שזה יישמע, מחירי המזון הגבוהים שומרים למעשה על רמת ההיצע של הסחורות החקלאיות.

ברזיל: התחזקות הכלכלה המקומית
כל האינדיקטורים מצביעים על רבעון ראשון חזק. בתחילת השנה, רמת הייצור התעשייתי הייתה גבוהה בכ-9% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הביקוש המקומי ממשיך להניע את הכלכלה קדימה, כאשר ברבעון הראשון צמחו המכירות הקמעונאיות ב-8% לעומת השנה שעברה. למרות הנתונים הגבוהים לגבי שלושת החודשים הראשונים, ההאטה הגלובלית פוגעת במדינה וצפויה להוסיף ולהשפיע על המשק בהמשך השנה. אף על פי כן, צפויה להירשם השנה צמיחה כלכלית של כ-4.8%.
הכלכלה המקומית החזקה ומחירי המזון הגבוהים בשוק הבינלאומי יוצרים לחצים על רמת המחירים לצרכן. מתחילת השנה, עמדה רמת האינפלציה באפריל על 4.7% (שנתי), מעל ליעד הבנק של 4.5%. הבנק המרכזי הגיב בהעלאת שער הריבית ב-0.5% ל-11.75%.
ברזיל היא מהמרוויחות הגדולות מסביבת מחירי הסחורות הגבוהה, ונהנית ממשאבים טבעיים מרובים כמו גם מסקטור חקלאי עצום ורב. בברזיל מוקצים לטובת גידולים חקלאיים 2,640 מיליון דונמים של אדמה, וכרבע מהם אינם מעובדים כיום. במילים אחרות, ישנן עתודות קרקע לשיפור משמעותי בתפוקה החקלאית במדינה.
היצוא הברזילאי צומח בשיעורים שנתיים דו ספרתיים (13%+ באפריל האחרון). מנגד, נתון זה מתבטל אל מול הזינוק המדהים של 49% בהיקף היבוא, תוצאה של פעילות כלכלית מקומית במגמת התחזקות. עודף היצוא מצטמצם לכן באופן תלול, מ-40 מיליארד דולר ב-2007 לכדי 6.1 מיליארד דולר הצפויים בתום שנת 2008.

פרו: דרום-אמריקאית עם מאפיינים אסיאתיים
בשנה שעברה צמחה כלכלת פרו ב-9%, והציגה דינמיקה של משק מתעורר מזרח אסיאתי. הרבעון הרביעי של 2007 היה החזק ביותר אשתקד עם 9.8% בחישוב שנתי, וכמו כלל השנה נהנה מהתחזקות בביקוש המקומי, עם השקעה המהווה מנוע הצמיחה המרכזי של הכלכלה. גם השנה צפויה הכלכלה הפרואנית להישאר על הנתיב המהיר של הצמיחה. הייצור התעשייתי, ובכללו ענף הכרייה הפורה, טיפס ברמה של 12% בחודשיים הראשונים של 2008. לכלל השנה נצפה לצמיחת תמ"ג של 8%.
האינפלציה המתעוררת לא פוסחת גם על פרו. שיעור האינפלציה עמד על 5.5% שנתי באפריל, והבנק המרכזי הגיב בהעלאת שער הריבית ברבע אחוז, ל-5.5%. קובעי המדיניות נמנעים כיום מביצוע מהלכי העלאת ריבית מסיביים יותר, בין השאר לאור חששותיהם מפני משיכת הון זר ספקולטיבי לעסקאות Carry Trade. אף על פי כן, מהלכי הידוק מוניטרי נוספים צפויים בהמשך השנה.
פרו הופכת בשנים האחרונות ליעד אטרקטיבי בראיית משקיעים חיצוניים, ולכן היא משופעת כיום בהון זר. מגמה זו חיזקה את שער מטבע הסול המקומי בכ-30% מול הדולר האמריקאי בשנתיים האחרונות, ובמהלך תקופה זו רזרבות המטבע יותר מאשר הוכפלו.

מקסיקו: רוכבת על גל הנפט
שלא במפתיע, מקסיקו נפגעה באורח הקשה ביותר ממשבר הסאב-פריים האמריקאי. 85% מהיצוא המקסיקני מיועד לשכנה מצפון, אך עד כה המדינה מצליחה להמשיך ולהציג ביצועים טובים, בעיקר הודות לביקוש המקומי היציב. הייצור התעשייתי והמכירות הקמעונאיות מתפתחים בקצבים מכובדים, וצפויים לגרור צמיחה של 2.8% בתמ"ג השנה.
מקסיקו כיצואנית נפט יוצאת נשכרת ממחירי הזהב השחור. אף שהמדינה זקוקה נואשות להשקעות מאסיביות בתשתיות הקידוח המאטה את רמות תפוקת הנפט, ברבעון הראשון האפיל מחיר הקומודיטי על היחלשות תפוקת הקידוח והביא לגידול נטו של 16% בהכנסות מיצוא נפט בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. היות והפסו המקומי נחלש מול רוב המטבעות המרכזיים (למעט הדולר האמריקאי, מולו הוא דווקא שומר על יציבות), הרמה התחרותית של היצוא המקסיקני התחזקה משמעותית מתחילת השנה. בהסתכלות על כלל השנה, נצפה להיחלשות בקצב הפעילות ולגידול בגירעון הסחר לרמה של 25 מיליארד דולר על רקע חוסר הצלחה תפוקת הנפט הנחלשת.