בנק ישראל: "הסדר פנסיית החובה עלול לפגוע בקבוצות אוכלוסיה גדולות, בעיקר במגזרים החלשים יותר של הציבור"

ניתוח התנהגות הציבור בישראל בעשור האחרון מעלה כי וכי חלקים ניכרים של הציבור התאימו את בחירתם אם לחסוך לפנסיה לשינויים בהסדרי הפנסיה במשק
בנק ישראל מפרסם היום (ב') מחקר חדש: השפעת ההסדרים הפנסיוניים בישראל על התחלקות ההכנסות.

מחקר שערך ד"ר עדי ברנדר מחטיבת המחקר של בנק ישראל בחן את השפעת ההטבות לחיסכון לגיל פרישה על התחלקות ההכנסות לאורך החיים, וכיצד תשפיע עליה חובת החיסכון לפנסיה שהונהגה מ-2008. במחקר אופיינו עשרה סוגים של משקי בית, המייצגים את הרכבי המשפחות הנפוצים בישראל ואת תוואי ההכנסה והתעסוקה שלהם, ונותחו ההשפעות של מערכת הביטוח הלאומי ושל הטבות המס לחיסכון פנסיוני על הכנסותיהם לאורך החיים. מהניתוח עולה כי עבור בעלי הכנסות נמוכות שווי קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי (כולל השלמת הכנסה) גדול בהרבה מתשלומי דמי הביטוח בענף זה במשך שנות העבודה. פער זה הולך ומצטמצם ככל שההכנסה גדלה, ובשני העשירונים הגבוהים סך התשלומים לביטוח לאומי גדול משווי הקצבאות. לעומת זאת, בעלי ההכנסות הנמוכות כמעט ואינם נהנים מהטבות המס לחיסכון פנסיוני – מכיוון שמספר ניכר של עובדים אינם מגיעים כלל לסף המס במשך שנות עבודתם – בעוד שבעלי ההכנסות הגבוהות יותר נהנים מהטבות ניכרות, הגדלות עם ההכנסה. חיבור ההטבות במערכת הביטוח הלאומי ובמס הכנסה מגלה כי סך תמיכת המדינה לחיסכון לגיל פרישה במשך החיים דומה למדי במרבית משקי הבית.

שאלה נוספת שנבחנה במחקר היא היתרונות הפיננסיים מחיסכון פנסיוני. בעוד שבעלי הכנסות גבוהות נהנים מיתרון ברור בזכות הטבות המס, מי שהכנסתם נמוכה לאורך החיים (בין 25 ל-30 אחוזים מכלל משקי הבית) אינם זוכים כמעט להטבות מס ובנוסף מפסידים חלק מקצבת השלמת ההכנסה לה הם זכאים. בשל כך, חיסכון פנסיוני בשיעורי החובה שנקבעו לאחרונה יגרום לבעלי הכנסות נמוכות הפסד כספי לאורך חייהם. כמו כן נמצא כי, על בסיס מערכת קצבאות הזקנה הנוכחית, רמת ההכנסה של עובדים מהקבוצות החלשות החוסכים לפנסיה בהתאם לחובה שנקבעה צפויה להגיע בעת הפרישה לשיעורים גבוהים משמעותית מההכנסה הפנויה (ההכנסה בניכוי מסים והפרשות לפנסיה) בשנות עבודתם האחרונות. זאת ועוד, משמעות חובת החיסכון לפנסיה היא כי עובדים מקבוצות אלה יאלצו לוותר על הכנסות בשנים בהן הם מגדלים ילדים (ואולי גם משלמים משכנתא) ולכן ההכנסה לנפש במשק הבית נמוכה, לעתים אף מתחת לקו העוני, וזאת על מנת לקבל הכנסה גבוהה במיוחד בגיל הפרישה.

ניתוח התנהגות הציבור בישראל בעשור האחרון מעלה כי ההחלטות על חיסכון פנסיוני היו במידה רבה עקביות עם התמריצים המובנים במערכת וכי חלקים ניכרים של הציבור התאימו את בחירתם אם לחסוך לפנסיה לשינויים בהסדרי הפנסיה במשק. בפרט נמצא כי קיים מתאם חיובי גבוה בין ההכנסה מעבודה של העובד לבין ההחלטה לחסוך לפנסיה (תרשים 1) וכי תעסוקת בן\בת הזוג וחיסכון פנסיוני שלו\ה מגדילים משמעותית את נטיית העובד להפריש משכרו לחיסכון פנסיוני. עוד נמצא כי הנטייה לחסוך קטנה יותר בתקופות בהן לעובד ילדים צעירים, וכי אחוז החוסכים נמוך יותר במגזר הערבי ובקרב עולים שהגיעו לארץ בגיל מבוגר (מעל גיל 40). ממצא נוסף הוא כי בין השנים 2000 ל-2007 פחת בשיעור ניכר אחוז המבוטחים בקרב בעלי השכר הנמוך, כולל אלו שחסכו לפנסיה בשנת 2000, וזאת בהתאם לשינוי בתמריצים, שנבע מצמצום סבסוד החיסכון הפנסיוני באמצעות אג"ח מיועדות וערבויות שונות לזכויות החוסכים.

מהניתוח עולה כי הסדר פנסיית החובה עלול לפגוע בקבוצות אוכלוסיה גדולות, בעיקר במגזרים החלשים יותר של הציבור. בשל ההשפעות הניכרות וארוכות הטווח של הסדרים אלה רצוי לתקן בהקדם את ההסדרים הנוכחיים על בסיס בחינה משולבת של מערכות ההטבות לפנסיה וקצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי. זאת, תוך שימת דגש על הגמשת חובת החיסכון הפנסיוני וחלוקה מחודשת של המקורות התקציביים לתמיכה בחיסכון לגיל פרישה.