מיטב על התערבות בנק ישראל במסחר בשוק אגרות החוב הממשלתיות: מאפשרת השגת רווחי הון נאים מאוד בתוך פרק זמן לא ארוך

מציינים כי ההתערבות מקרינה לחיוב על אגרות החוב הקונצרניות ובשלב ראשון על המקטע האיכותי יותר של אג"ח המדורגות -> AA ומעלה
לפני כחודש ימים, באמצעו של חודש פברואר, הודיע בנק ישראל על התחלת ההתערבות שלו בשוק אגרות החוב הממשלתיות. למרות שההודעה לא נקבה בסכומים כלשהם, די היה בה כדי להביא בעקבותיה עליות שערים חדות מאוד באגרות החוב הבינוניות והארוכות, השקליות והצמודות מדד, עליות שנעו ביום מסחר יחיד בין 4% ל-6%.

אלא, שהשוק "גילה" בהמשך, שההתערבות בפועל אינה גדולה ואינה ניכרת במסחר. העליות החדות התמוססו ורמת השערים חזרה כמעט בדיוק לרמה שבה הייתה מצויה ערב ההודעה.

מטרת בנק ישראל במהלך הזה הייתה ברורה, ובנק ישראל גם לא ניסה להסתיר אותה: להביא לירידה בתשואה לפדיון בשוק האג"ח מתוך תקווה, שסוף סוף הורדות הריבית הרצופות שהוא ביצע בחודשים האחרונים (בריבית לטווח קצר), יחלחלו לריבית לטווח ארוך ויוזילו את עלות האשראי הבנקאי לסקטור העסקי, ובמידה מסוימת גם למשקי הבית.
מטרה עקיפה וקשורה בכך - להביא למהלך דומה בשוק אגרות החוב הקונצרניות, ששוק האג"ח הממשלתיות משמש לו כבנצ'-מארק. במילים הכי פשוטות: בנק ישראל ביקש להביא לעליות שערים באג"ח ממשלת ישראל - הבינוניות והארוכות שבהן, וכך, בעגה מקצועית, לשטח את עקום התשואה, שהוא מהתלולים בעולם.

משהתברר, כאמור, שהאפקט הראשוני של הודעת בנק ישראל התפוגג, נקט בנק ישראל גישה אגרסיבית הרבה יותר, ובהודעה שפרסם ביום רביעי החולף (25.3), נקב כבר במספרים. הוא מתכוון לרכוש כ-200 מיליון שקל ביום עם יעד של בין 15 מיליארד שקל ל-20 מיליארד שקל בתוך כמה חודשים. בנק ישראל מדגיש בהודעתו, כי בשלב זה זהו היעד, ובהחלט הוא מותיר בעינה את האפשרות שבמקרה הצורך הוא יעלה את היעד.

דפוס הפעולה של בנק ישראל אינו מפתיע ומזכיר במידה לא קטנה את המהלך האחר שלו - רכישת מט"ח.
גם אז, במארס 2008, הוא החל ברכישת 25 מיליון דולר ביום, וכאשר נוכח לדעת שאין בכך די, ריבע את המספר ל-100 מיליון דולר ביום, כאשר יעד הרכישה - "חיזוק יתרות המט"ח של המשק הישראלי" זז כמותית מספר פעמים, ובהודעה האחרונה שלו לפני שבוע, הודיע הבנק שהוא ימשיך בכך, באותו קצב, הגם שהגיע ליעד, הפעם גם בלי לקבוע יעד חדש.

להתערבות בנק ישראל בשוק האג"ח הממשלתי יש משמעות אדירה, והמספרים מדברים בעד עצמם.

מניתוח שערכו מומחי "מיטב" עולה, כי המחזור היומי הממוצע בשוק אגרות החוב הממשלתיות, במקטע שבו אנו מעריכים שהבנק פועל, הינו כ-1.5 מיליארד שקל. כלומר, הרכישות היומיות של הבנק המרכזי מהוות כ-14% מכך. זה הרבה יותר באופן יחסי למשקל ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח.

יתרה מזו, שווי השוק של אגרות החוב הממשלתיות, צמודות ובלתי צמודות, במקטע שבו מתערב הבנק הינו כ-140 מיליארד שקל. 20 מיליארד שקל - היעד של הבנק המרכזי, מהווה כ-14%. ייתכן שייחס זה ישתנה מעט כלפי מטה אם האוצר ימשיך להנפיק אג"ח לטווח ארוך (ולא קצר יותר), אבל גם אז, היחס יהיה עדיין גבוה מאוד.

מה כל זה אומר מבחינת המשקיעים? שמה שרוצה בנק ישראל הוא שיהיה, בדיוק כפי שהדבר היה בדולר-שקל, אף כי בזירה זו נהנה הבנק המרכזי גם מלא מעט מזל ורוח גבית, תודות להתחזקות הדולר בעולם.

גם כאן - במהלך ההתערבות שלו בשוק האג"ח הממשלתי עדיין זקוק הבנק לעזרה אקסוגנית.
הוא זקוק לכך, שהתשואה לפדיון של אג"ח ממשלתיות תוצרת הממשל האמריקאי לא תעלה. כיום, אג"ח ממשלת ארה"ב עם תקופה לפדיון של 10 שנים נסחרות בתשואה לפדיון של כ-2.7%. תשואת אג"ח ממשלת ישראל עם מאפיין זמן דומה, עומדת על כ-4.4%. זהו פער סביר להערכתנו. עלייה אפשרית בתשואה של אג"ח ממשלת ארה"ב מעבר ל-3%, עלולה להקשות על בנק ישראל בהשגת מטרתו.