הלקוח לא תמיד צודק: ביהמ"ש דחה תביעה שהגיש נוסע נגד אל-על

.
האם הלקוח תמיד צודק? השופטת חנה פלינר מבימ"ש השלום בת"א השיבה בלאו נחרץ, ודחתה תביעה שהגיש נוסע נגד אל-על, תוך כדי מתיחת ביקורת על התנהלותו וחיובו בהוצאות.

התובע, רואה חשבון במקצועו, כבן 71 שנה, רכש כרטיס טיסה אצל אל-על, מישראל לצרפת וחזרה. ע"פ הכרטיס שרכש, אמור היה התובע לשוב לישראל ביום 7/12/05, בטיסה היוצאת ממרסיי ישירות לתל-אביב.

אין מחלוקת, כי התובע החמיץ את טיסתו המקורית, בשל מחדלו. "הייתי קצת טמבל", הודה התובע.

עם הגיעו לשדה התעופה במרסיי יום לאחר מועד טיסתו המקורית, פנה התובע לנציגות אל-על שבשדה התעופה ושוחח עם אחת הפקידות.

לטענת התובע, הפקידה ביררה עבורו מה יהיו העלויות שיצטרך לשאת בהן בשל כרטיס טיסה חדש, והשיבה לו כי באותו יום, בשעה 22:45 יוצאת טיסה מפריז לתל-אביב עליה יש מקום פנוי, ועליו לשאת מכיסו בתשלום הכרוך בטיסה ממרסיי לפריז.

התובע מימן מכיסו כרטיס טיסה ממרסיי לפריז בחברת התעופה "אייר פרנס", והגיע לשדה התעופה "שארל דה גול" כשבכיסו סכום במזומן של 13 יורו בלבד.

לטענת התובע, הוא התייצב בבידוק הביטחוני ושם נאמר לו ע"י הפקיד, כי עליו לשלם סך של 204$ עבור התוספת בין הכרטיס המקורי לבין הכרטיס החדש.

התובע הניח שמדובר בהתבדחות לא מצחיקה ועלה למטוס מבלי לשלם את התוספת האמורה.

לאחר שהתובע עלה על המטוס, הוא התבקש לרדת ממנו מכיון שלא שלם את התוספת. התובע הציע לשלם באמצעות כרטיס האשראי שבידו, אולם זה לא עבר. בהמשך, אחד הנוסעים הציע לשלם במקומו את התוספת. לפתע, לטענת התובע, התייצבו שוטרים מקומיים ודרשו ממנו לרדת מהמטוס. התובע אכן הורד מהמטוס, נאלץ לשהות בפריז לילה נוסף ולרכוש כרטיס טיסה חלופי ביום שלמחרת בחברת התעופה אייר פרנס. בסופו של יום, שב התובע לארץ ביום 9/12/05.

התובע דרש מאל-על פיצוי, וטען בביהמ"ש כי נסיבות המקרה מצדיקות אף השתת פיצוי עונשי.

לא נפל רבב בהתנהגות אל-על

השופטת חנה פלינר מבימ"ש השלום בת"א דחתה את התביעה, וקבעה כי לא נפל רבב בהתנהגות אל-על. השופטת ציינה, כי היא לא מצאה עילה משפטית המצדיקה את קבלת התביעה. לדבריה: " הלוא התובע הודה שהוא זה שאיחר את טיסתו המקורית... מה ציפה התובע?.. שמא 200 נוסעים אמורים להתעכב בפריז עד שהתובע יאות להסדיר את התשלום בסך 204$ ..."?

השופטת הוסיפה, כי הלקוח לא צודק במקרה הנדון, וכי הוא הורד מהמטוס כדין.

השופטת מתחה ביקורת על התנהלות התובע בפרשה כולה, בכלל זה אי הדיוקים והטעויות שנכללו בתצהירו.

נקבע, כי התובע ישלם לאל-על הוצאות משפט הכוללות את שכר הפקיד בשדה התעופה, שהובא מפריז לצורך העדות, בסך 2,000 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.