הציון "לצרכי אגרה" אינו מקנה כשלעצמו זכות לתיקון עתידי של סכום התביעה

.
בית המשפט העליון קבע, כי אין לאפשר לתובע לשנות את סכום התביעה לאחר שנתקבלה עמדתו בהליכים המקדמיים בשאלת האחריות. נקבע, כי ההגינות הדיונית מחייבת שלא להעתר לדרישת תובע שהעמיד את תביעתו על סך 400,000 ש"ח לצרכי אגרה, ועתה מבקש להכפילו פעמיים ומחצה, לכלל מיליון ש"ח.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים. ככלל, הפסיקה נוקטת "קו ליברלי" בתיקון כתבי טענות, אך זאת בכפוף להוגנות ההליך.

השופט רובינשטיין קבע, כי תובע הבוחר להקטין את תביעתו משיקולי אגרה, עושה כן כאשר אינו בטוח בתוצאה, ואינו רוצה להשקיע סכומים גבוהים באגרות. לדברי השופט, "ככלל אין לראות בעין טובה שינויים בגובה התביעה בשעה שנדמה כי הסיכויים גוברים, ובמיוחד - כמו בענייננו - לאחר פסק דין חלקי. [...] הציון "לצרכי אגרה" אינו מקנה כשלעצמו זכות לתיקון עתידי".