שיעבוד קבוע מאוחר בזמן גובר על שעבוד צף הכולל תנית הגבלה אשר לא נרשמה

האם שעבוד צף, הכולל תנית הגבלה אשר לא נרשמה ברישומי רשם החברות, יגבר על שעבוד קבוע שנרשם כדין לאחר רישום השעבוד הצף?
בית המשפט העליון השיב בחיוב על שאלה זו, וקבע, כי יש מקום לסטות מן ההלכה הקיימת, ולקבוע כי שעבוד צף בעל תניה מגבילה יקנה תוקף כלפי צדדים שלישיים רק מיום רישומו בפועל כולל התניה שבו, בפנקס השעבודים.
ביום 14.7.02 נוצר שיעבוד צף הכולל הגבלה מפורשת על עריכת שעבודים נוספים לטובת בנק הפועלים על נכסי חברה בכינוס. השעבוד נרשם, אולם בשל טעות של רשם החברות, לא נרשמה תנית ההגבלה. כארבעה חודשים לאחר מכן, נוצר שיעבוד קבוע לטובת התובעת על זכויות החברה שבכינוס במשאית.
סעיף 169(ב) לפקו' החברות העוסק בשיעבוד צף קובע, כי " אם נכללה במסמך היוצר שעבוד צף הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, והגבלה זו נכללה בפרטים שנמסרו לרישום השעבוד הצף, יהיה השעבוד הצף עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם".
השופטת ברלינר קבעה, כי ע"פ ההלכה הקיימת, העדר רישום בפועל בפנקס השעבודים אינו מונע השתכללותם של שעבודים כלפי צדדים שלישיים כל עוד נמסרו פרטיהם לרישום. נקבע, כי זוהי תוצאה קשה, שיש בה כדי ליצור חוסר ודאות וחוסר ביטחון, והיא מטילה נטל בלתי מידתי על צדדים שלישיים, הרשאים לסמוך על הרישום.
נקבע, כי מרשם השעבודים אמור לשרת את תכלית הפומביות ולשמש כמקור מידע אודות מצב הזכויות בנכסי החברה, ולא נועד לשרת רק את התכלית הראייתית בדבר קיום הזכות.
לגבי אחריותו של הרשם לאי רישום תנית ההגבלה, נקבע, כי יש לבחון אפשרות להטיל במקרים אלו חובת פיצוי מקום בו ברשלנותו הביא לאי רישומו של שעבוד או של תניה המחויבים ברישום.