עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה במסגרת תביעה ייצוגית נגד חברת סלקום

פרקליטות מחוז ת"א-אזרחי, הגישה אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה במסגרת הליך בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת סלקום ישראל.
עניינה של התובענה בטענה כי סלקום חייבה לקוחותיה בסכומי כסף בהתאם לדרישות של חברות שונות המספקות שירותי תוכן, וזאת ללא קבלת הסכמתם של חברי הקבוצה. במסגרת דיון שנערך בתובענה, ביקש בית המשפט לקבל את עמדת משרד התקשורת לסוגיה בדבר היקף תופעת חיוב לקוחות סלקום בשירותי תוכן מבלי שנתבקשה לכך ומבלי שניתן לכך אישור הלקוח.

מאחר והתופעה של מתן שירותי תוכן ללא קבלת הסכמה מפורשת מהמנוי כנדרש ברשיונות משרד התקשורת הינה תופעה מוכרת ורחבת היקף, המטופלת בכמה מישורים, הן בתיקון רשיונות שנערך ע"י משרד התקשורת, הן ברשות להגנת הצרכן והן בהליך שמנהל היועץ המשפטי לממשלה נגד חברת סלקום בבית הדין לחוזים אחידים, ביקש היועץ המשפטי לממשלה להביע את עמדתו העקרונית בסוגיה זו, ולהלן עיקריה:
היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי מאחר שסלקום נטלה על עצמה במסגרת ההתקשרות בחוזה למתן שירותי טלפוניה את הזכות לגבות כסף מחשבונו של הלקוח עבור צדדים שלישיים, וזאת מכח ההרשאה הכללית שניתנה לה ע"י הלקוח, מוטלת עליה החובה להבטיח כי הלקוחות אכן הסכימו לגבייה שנעשתה מחשבונם.

עוד סבור היועץ המשפטי לממשלה, כי על סלקום להפריד את פעילותה כנותנת שירותי טלפוניה מפעילותה כבעלת הרשאה כללית לחשבונו של הלקוח עבור צדדים שלישיים בחוזים באמצעותם היא מתקשרת עם לקוחותיה, שכן מדובר בסוגים שונים של מתן שירותים, אשר להבחנה ולהפרדה ביניהם ישנה חשיבות רבה מבחינת הלקוח.

בעקבות עבודת מטה שנערכה בעניין, בשיתוף בנק ישראל ומשרד התקשורת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי סלקום, בפעילותה זו, משמשת כמנפיקה של כרטיס חיוב. הגדרת "כרטיס אשראי" בחוק כרטיסי חיוב, קובעת כי "כרטיס אשראי" הוא "לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר המיועדים לרכישת נכסים מאת ספק ללא תשלום מיידי של התמורה". האופן המסחרי שבו קשרה סלקום בין השימוש במכשיר לבין התחייבויותיו של הלקוח לצד שלישי, יחד עם התשלום באמצעות חיוב החשבון למעשה הפכו את המכשיר ל'כרטיס אשראי' כהגדרתו. ניתן לציין עוד מספר מאפיינים דומים, בהם המבנה החוזי הדומה להסדר בכרטיס אשראי, דהיינו שילוב של שלושה הסכמים נפרדים: הסכם בין המנפיק ללקוח, בין המנפיק לספק, ולבסוף הסכם קבלת השירותים בין הלקוח והספק; וכן הסיכון גדול מבחינת הלקוח לשימוש לרעה באמצעי התשלום, המבוצע בקלות ובמגוון דרכים, ובמקביל לכך פוטנציאל נזק גדול אליו חשוף הלקוח, בשל הגישה הישירה לחיוב חשבונו.
משמעות הדבר היא כי הוראות חוק כרטיסי חיוב השונות חלות על השימוש של הלקוחות במכשיר, ומשכך לא רק שסלקום הייתה צריכה להבטיח את הסכמת הלקוח לגבי כל חיוב וחיוב, אלא שמוטל היה עליה לקיים את הוראות חוק כרטיסי חיוב בכללן ובפרט את סעיף 5 הנוגע לאחריות לשימוש לרעה וסעיף 9 לעניין עסקה במסמך חסר.

היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי על סלקום להיות אחראית על פעולות הגבייה שהיא נוקטת מול לקוחותיה עבור צדדים שלישיים, ובכלל זה עניין ההסכמה המפורשת של הלקוחות לקבלת שירותי התוכן ולגבייה בעבורם, בהתאם להוראות רישיונה ולהוראות כל דין. יצוין כי תיקונים שביצע משרד התקשורת ברישיונה של סלקום ונכנסו לתוקפם בנובמבר 2011, הפחיתו באופן משמעותי את מספר התלונות בגין אספקת שירותי תוכן ללא הסכמה.

סלקום בעלת הרשאה כללית לחשבונות של לקוחותיה והיא שגובה בפועל (ומקבלת על כך עמלות). עבור עצמה היא מחויבת לקבל את הסכמת הלקוח לגביה של תשלומים מהחשבון, כך גם משהיא גובה עבור צדדים שלישיים, עליה להבטיח כי הגביה נעשית כדין. בפועל הרי שהמכשיר הסלולארי הוא למעשה אמצעי תשלום על כל המשמעויות הנגזרות מכך.