במסגרת פעולות האכיפה האקטיביות שבהן נוקטת המדינה על מנת לשמור על קניינה הרוחני

הוגשה לפני ימים אחדים תביעה על סך 10 מליון ₪ נגד חברת סטפאק.
המדינה מבקשת לחייב את חברת סטפאק ל.א. בע"מ לשלם תמלוגים שהחברה נמנעה מלשלמם בניגוד להוראות ההסכמים שעליהם חתמה עם המדינה - המינהל למחקר חקלאי (מכון וולקני).


בתביעה, שהוגשה לבית משפט המחוזי בחיפה ע"י עוה"ד ריצ'רד לוטי, דניאל לרנר וטל דהן, בשיתוף עם עו"ד דקלה שלו אמסלם מיחידת התביעות האזרחיות בפרקליטות המדינה, תובעת המדינה 10 מיליון ש"ח בגין הפרה גסה של זכויותיה בפירותיו של מיזם מחקר ופיתוח משותף עם חברת סטפאק.


לטענת המדינה, חברת סטפאק מתחמקת שלא כדין, מזה שנים, מלקיים את התחייבויותיה על פי ההסכמים בין הצדדים לשלם למדינה תמלוגים ממכירות של מוצרים המבוססים על ידע וטכנולוגיה משותפים, ובעצם מנסה לנכס לעצמה את פירות הידע והטכנולוגיה של המדינה ושל הידע שפותח במשותף.



מכון וולקני, שהינו חלק יחידת סמך של ממשרד החקלאות, הוא המוסד הממלכתי המרכזי למחקר חקלאי בישראל והוא נמנה על מרכזי המחקר החקלאי הידועים ובעלי מוניטין בעולם.

במכון וולקני קיימת תשתית מחקרית ענפה המשמשת למחקרים רבים בתחומי החקלאות ומדעי המזון. הנתבעת היא חלק מהקונצרן הבינלאומיDS Smith plc שבסיסו באנגליה ולה מספר חברות בנות ומשרדי שיווק ברחבי העולם.



על פי הנטען בכתב התביעה, שיתוף הפעולה המדעי החל בשנת 1994, בעריכת מחקר משותף לגבי אריזות פולימריות לתוצרת חקלאית. מכון וולקני העמיד לטובת המחקר המשותף את מומחיותו בתחום אריזת התוצרת החקלאית, ובפרט את הידע הרב שרכשו מדעני המכון בתחום יצירת "אווירה מתואמת" באריזת מוצרים חקלאיים. הוסכם כי ייצור ושיווק האריזות ייעשה על ידי חברת סטפאק וכי מכון וולקני יהא זכאי לקבל תמלוגים מהמכירות.

המחקר המשותף הוביל לפיתוחה של משפחת אריזות "אווירה מתואמת" חדשה ונרשמו פטנטים משותפים במדינות שונות ברחבי העולם. כמו כן, נחתמו הסכמים שהסדירו את זכויות וחובות הצדדים לרבות כמובן תשלום תמלוגים שהתחייבה סטפאק לשלם למכון וולקני בגין מכירות האריזות השונות.



בשנת 1996 החלה הנתבעת לייצר ולמכור אריזות בכמות מסחרית ניכרת ברחבי העולם, והכנסותיה של הנתבעת מאז השקת האריזות נאמדות בעשרות מיליוני דולרים בשנה. הצדדים המשיכו במשך כ- 18 שנים את שיתוף הפעולה ביניהם לשיפור האריזות והרחבתן ל מוצרים חקלאיים שונים. תודות לפיתוח המשותף, הפכה הנתבעת למובילה בתחום האריזה של מוצרים חקלאיים, תחום שלא עסקה בו קודם לכן.

כנטען בכתב התביעה, חרף תרומתו האדירה של המכון בידע, בכוח אדם ובמימון לפרויקט המשותף, כבר מתחילת הדרך הפרה הנתבעת בשיטתיות את התחייבויותיה כלפי מכון וולקני לממן את עבודת המחקר, וכשהחלו מכירות, גם באי דיווח לגבי מכירות אלה ואי תשלום התמלוגים במועד.

כשהחלו מכירות משמעותיות על ידי הנתבעת, התברר למכון וולקני כי הנתבעת מדווחת ומשלמת תמלוגים על מכירותיה של אריזות רק באופן חלקי, וכי היא הסתירה חלק מהמכירות המזכות וגם נקטה בתחשיבי תמלוגים המנוגדים להסכם, והכל כדי לגרוף לכיסה מיליוני דולרים ממכירת מוצרי האריזה שפותחו, מבלי לשתף את המדינה בהכנסות כמתחייב. לאחרונה נודע כי החברה העבירה חלק מפעילות הייצור לחו"ל.

לטענת המדינה בתביעתה, הנתבעת העלתה סדרה של תירוצים מדוע היא זכאית לטענתה שלא לשלם בגין חלק מהמכירות, תוך שהיא מנסה להסתיר עד כמה שניתן את המידע הרלוונטי ממכון וולקני.

לטענת המדינה, המעשים והמחדלים הללו מהווים הפרה בוטה של זכויות מכון וולקני לרבות הפרה יסודית של הסכמים שנחתמו בין הצדדים.

מכון וולקני פנה אין ספור פעמים לסטפאק והתריע בפניה כי היא מפרה את זכויות המדינה. ניסיונות המדינה לקיים מו"מ ולהסדיר את היחסים בין הצדדים נכשלו, ועל כן הוגשה התביעה.



מכון וולקני אינו גוף עסקי למטרות רווח. הוא משתמש בהכנסות שהוא מקבל ממיסחור טכנולוגיה שפותחה במכון וולקני ,בין היתר, כדי לקדם ולבצע מחקרים אחרים, לעיתים כאלה שגופים מסחריים או ציבוריים לא היו מוכנים לממנם, לקידום אינטרס המדינה והציבור כולו. לפיכך, בעבור מכון וולקני - ההשלכות של אי ביצוע תשלומים כמתחייב, ובפרט בסכומים ניכרים, הן בקושי להעמיד כספים לצורכי מחקר נוסף, ומכאן שהנזק חורג בהרבה מהחוב עצמו.



כאמור, תביעה זו היא צעד נוסף בפעילות האכיפה האקטיבית שנוקטת המדינה, ובכלל זה מכון וולקני באמצעות יחידת התביעות האזרחיות בפרקליטות המדינה וסגן בכיר לחשבת הכללית, מר יריב נחמה, לשמירה על קניינה הרוחני ואכיפת זכויותיה.