האגודה לצדק חלוקתי לראש הממשלה ואח': יש לחייב את חברות המים המינרלים לשלם תמלוגים למדינה עבור השימוש המסחרי במשאב המים

האגודה לצדק חלוקתי פנתה היום לשורה של מקבלי החלטות ביניהם
ראש הממשלה, שר האוצר, שר התשתיות הלאומיות, היועץ המשפטי לממשלה ומנהל הרשות הממשלתית למים וביוב וקראה להם להסדיר את משאב המים המינרלים ולקבוע שחברות המים המינרלים ישלמו מעתה תמלוגים למדינה. האגודה טענה כי יש לנהוג במשאב המים המינרלים כפי שנהגו במשאב הגז ולקבוע תמלוגים לקופה הציבורית באופן שישקף את הבעלות הציבורית במשאב.
רקע: מים מינרלים הינם משאב נדיר וייחודי אשר בבעלותו של הציבור. אולם באופן אבסורדי, במשך שנים רבות מועברים מים המצויים כאמור בבעלות הציבור, לידי חברות המים המינרלים לשם שימושם המסחרי, ללא מכרז, וללא קבלת כל תמורה לקופה הציבורית.

במהלך שנת 2008 עתרה האגודה לצדק חלוקתי לבית המשפט העליון (בג"ץ 4277/08) על מנת שיאסור את המשך המכירה והשיווק של המים המינרלים במתכונתם הנוכחית ויחייב את המדינה לפעול להסדרת הנושא.

האגודה טענה בעתירה כי בהתאם להוראות חוק המים מצויים המים, לרבות המים המינרלים, בבעלות ציבורית, וחוק המים על הסדריו המפורטים לא מאפשר העברת מים לגוף פרטי, על מנת שימכור אותם ויעשה בהם שימוש מסחרי תוך הפקת רווחים מהמשאב הציבורי .
לעמדת האגודה קבלת המים בידי חברות המים המינרלים מתאפשרת כיום לאחר שחברות המים סווגו בסיווג "תעשייה", ואולם בפועל, בניגוד למפעלים אחרים ולמתחייב על פי החוק, החברות אינן משתמשות במים לצורכי תעשייה אלא נוטלות את המשאב יקר הערך ומוכרות אותו, כפי שהוא, לציבור. שימוש מסוג זה, אינו יכול להיחשב כ"שימוש תעשייתי".

בהתאם למצב הנוכחי, הרווחים המופקים ממכירת המים המינרלים מגיעים לידי חברות המים המינרלים בלבד והציבור שמשאב זה בבעלותו - אינו חלק מהמשוואה, זכויותיו מופרות בעקביות וקנינו הציבורי מופקע מימנו, ללא קבלת תמורה כלשהי.

המדינה בתגובתה לעתירה, הסכימה כי קיימת בעייתיות במצב הנוכחי, אולם ביקשה מבית המשפט כי יתיר לה להסדיר סוגיה זו בעצמה.
המדינה הודתה כי מדובר במשאב נדיר שהביקוש לגביו עולה על ההיצע (פס' 69 לתגובת המדינה), וכי הקצאתו של משאב זה עשויה להיעשות בחוסר שוויון ("היענות לאחד יכולה הייתה לעיתים להגביל את היכולת המקצועית ובכלל זה – היכולת הטכנית, תפעולית וההידרולוגית בהיענות בכל אחד אחר הבא אחריו" (פס' 63 לתגובת המדינה)).
כמו כן, הודתה המדינה כי יתכן וכיום היא אינה מקבלת תמורה הולמת עבור הקצאתו ("יתכן ומידת הנדירות של המים מצדיקה התייחסות מיוחדת בהיבט הכלכלי (כגון גביית פרמיה מסוימת/ דמי זיכיון/ תמלוגים/ היטל לאוצר המדינה) תוך התחשבות ברמת הסיכון הכרוכה ... בנוסף, תוך התחשבות גם בהיבט המשפטי (מכרז) וזאת בשל העובדה שמדובר במשאב נדיר יחסית של הציבור שהביקוש לגביו עולה על ההיצע, וכן מכך שעצם הקצאתו יתכן ומגבילה את הגמישות התפעולית בניהול משק המים") (פס' 69).

ביום 10/3/10 נדונה בפני בג"ץ עתירתה של האגודה לצדק חלוקתי בנושא המים המינרלים. בג"צ אומנם דחה את העתירה לעת עתה, אולם זאת בעיקר נוכח הצהרת המדינה כי בכוונת רשות המים להסדיר את הנושא, כחלק מהליך הסדרה כולל של משק המים. אך על אף הצהרותיה של המדינה בפני בג"צ ועל אף הזמן הרב שחלף מאז הוגשה העתירה וניתן פסק הדין, טרם הוסדר הנושא.

מכיוון שהמדינה לא טרחה להסדיר את הנושא עד היום פנתה היום האגודה למקבלי החלטות וטענה בפניהם כי הפקרות משאב המים המינרלים לידי שימושם המסחרי של מעטים, ללא הסדרה וללא קבלת תמורה, כמוה כויתור מצד המדינה על סכומי עתק תוך פגיעה קשה בקניין הציבורי ובקופה הציבורית. וויתור על סכומים אלו משול לויתור על דיור ציבורי, סיוע לנזקקים, חינוך, בריאות וכדומה והכל למען התעשרותם של מעטים בחברה.