צעד נוסף בדרך להעסקה שוויונית של עובדי חברות כח אדם:

בית הדין הארצי לעבודה אישר: עובדים שהועסקו ב"מתכונת משולשת", באמצעות חברות כח אדם, הינם עובדי המוסד לביטוח לאומי ויש לקלוט אותם בחוזים מיוחדים לתקופה בלתי קצובה.
בית הדין הארצי לעבודה אישר ביום ג' השבוע את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ודחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי.

פסק דין זה הינו עוד אבן דרך במאבק להשוואת תנאי עובדי חברות כח האדם לתנאי עובדים מן המניין והינו צעד נוסף במאבק לצמצום כוחן של חברות כח אדם וחברות עובדי קבלן.

בית הדין הארצי לעבודה בחן את מערכת היחסים המשולשת שנוצרה בין העובדים, חברת כח האדם ("המעסיק") והמוסד לביטוח לאומי ("המשתמש"), ופסק כי קביעותיו של בית הדין האזורי, לפיהן, העובדים הינם עובדי המוסד ולא עובדי חברת כח אדם, הינן מבוססות וראויות.

בית הדין הארצי לעבודה ביסס את פסק דינו על הניתוח המקיף של בית הדין האזורי לעבודה אשר החיל את כל מבחני העזר ומאפייני ההתקשרות שנקבעו בהלכה הפסוקה לבחינת המעסיק האותנטי.

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (בע"ע 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו משה דיין ואח') ניתן על ידי הרכב שופטי בית הדין הארצי לעבודה: הש' סיגל דוידוב מוטולה, אב בית הדין הש' עמירם רבינוביץ, הש' שמואל צור, ועל ידי שני נציגי הציבור: מר אליהו בן גרא, ונציג ציבור מעבידים, מר אבי ברק.

בערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, המערער, המוסד לביטוח לאומי, יוצג על ידי עו"ד דפנה שמואלביץ ממשרד רובין שמואלביץ, המשיבים יוצגו על ידי עו"ד יוסף ארנון ועו"ד קארן שמיט ממשרד כרמלי ארנון.




עובדי המחשוב הוצבו במסגרת מינהל תמ"מ (מינהל תקשוב ומערכות מידע), יחידת המחשוב של המוסד לביטוח לאומי, כאשר במקביל, עבדו עובדי המחשוב "הרגילים" של המוסד, שכם מול שכם, באותם משרדים, תחת אותם ממונים וביצעו את אותם התפקידים, ללא כל שוני.

צורת העסקה זו, קבע בית הדין הארצי, מהווה פגיעה בכבוד האדם ובשוויון.


עוד נקבע בפסק הדין, כי העובדה שהמוסד לביטוח לאומי הינו המעסיק האותנטי של שלושת העובדים, ולא חברת כח האדם ("חברת שילוב"), גורמת לכך שחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996, אינו מונע בחינה מהותית בדבר זיהוי המעסיק האותנטי של עובדי מחשוב המועסקים בתבנית העסקה משולשת. לטענת בית הדין הארצי, "עובדי מחשוב" איננה "מילת קסם" המבטלת את הצורך בבחינת זיהוי המעסיק האמיתי.

לבסוף, קבע בית הדין הארצי, כי יחסי עובד-מעביד יחולו על שלושת העובדים מיום הגשת התביעה (שנת 2003), וכי "אין צורך להעביר את המשיבים, כיום – לאחר שנים רבות בהן הם מבצעים את תפקידם לשביעות רצון המוסד – מבחני מיון והתאמה כלשהם או מבחני סף".

קביעה זו משרישה מנגנון ראוי יותר לקליטת עובדים שהוכרו כעובדי ה"משתמש" ולא כעובדי חברת כח האדם, ויש בעצם ביטול מבחני ההתאמה ועמידה בתנאי הסף משום צעד נוסף למימוש השוויון בין עובדים אלו לבין עובדי המוסד.


משרד עוה"ד כרמלי ארנון, שייצג את המשיבים בערעור בבית הדין הארצי, מנהל כיום תביעה דומה נוספת, של כלמעלה מ- 100 עובדי מחשוב במשרדי הממשלה השונים המועסקים באמצעות חברות כח אדם, התובעים להכיר בהם כעובדי מדינה.