הרשת, הכנסת והעיתונות הממוסדת

את המושב הרביעי של הכנס, שכותרתו "הרשת, הכנסת והעיתונות הממוסדת", הנחה ח"כ ניצן הורוביץ (התנועה החדשה-מרצ). לקחו בו חלק חברי הכנסת אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) ונינו אבסדזה (קדימה), מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון, הכתבים הפרלמנטריים עמית סגל (חדשות ערוץ 2) וספי עובדיה (גלי צה"ל), יונתן לוי, מראשי מחאת האוהלים, וליה נירגד מהמשמר החברתי בכנסת.
עמית סגל: "אל תחשבו שאני זקן מנותק. לדעתי, המדיות החברתיות לא מייצרות את סדר היום, לא במידה שמייחסים להן, בכל אופן – המדיה החברתית לא תשתווה לעולם ליכולת של עיתונאי אחד לשבת מול פוליטיקאי אחד ולשאול שאלות. הציבור נפלא ביכולת לבחור את מנהיגיו – אני לא מתווכח עם זה – אבל אני כן מתווכח עם היכולת שלו לשאול שאלות. לא ראיתי עד היום כמעט שאלה מקורית אחת שהועלתה ברשתות החברתיות שעיתונאי מהמדיה המסורתית לא היה מעלה".

כדוגמה הביא את טענתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאותה הפיץ באמצעות מדיה חברתית, ולפיה הזהיר עוד לפני ההתנתקות כי תוצאתה תהיה מטחי רקטות על שטח ישראל. לדברי סגל, המעשה העיתונאי היה לשאול את נתניהו מדוע, אם אכן צפה את מטחי הרקטות, הצביע שש פעמים בעד המהלך "לפני שהתפטר כי ראה שעוזי לנדאו עוקף אותו בסקרים".

עוד הוסיף סגל: "בסופו של דבר, ההוכחה הכי טובה לכוחה של התקשורת הממוסדת זו המחאה החברתית – אל תקנו את השטויות שמוכרים לכם כשאומרים שהמחאה החברתית היא נצחון המדיות החברתיות. המחאה החברתית היא הוכחה שכשהתקשורת הממוסדת נרתמת כמעט אי אפשר לעצור אותה".



ח"כ אחמד טיבי: "אני שייך לאלה שחושבים שהרשת החברתית והערוצים- גם טוויטר, גם יוטיוב וגם פייסבוק, הם משלימים ולא באים במקום התקשורת המסורתית. וגם מי שמיטיב להשתמש בהם, תמיד ירצה שהתקשורת תסקר את הצעות החוק שלו. לא תמיד אותה קבוצה שצורכת את התקשורת הממוסדת היא אותה קבוצה שנמצאת ברשתות החברתיות – וגם לכן חשוב שתהיה גם פה וגם שם".



ספי עובדיה ציין גם הוא כי המדיה החברתית עודה מוגבלת בשיקוף הזירה הפוליטית. "צרכן חדשות נבון לא יסתפק בלקרוא את דף הפייסבוק של ראש הממשלה, או של חברי הכנסת הורוביץ או יחימוביץ'", אמר. לדבריו, כלי התקשורת המסורתיים אינם צריכים כיום לסקר "ענייני כרוניקה", משום שאלה זמינים בצורה מקיפה וכמעט מיידית באתר הכנסת. "אני לא מנסה להתחרות עם אתר 'כנסת פתוחה' או 'המשמר החברתי'", העיר.



יואל אסתרון התייחס לאופן שבו כלי תקשורת מסורתיים יכולים להרוויח מהשימוש במדיה חברתית. "העיתונים, מ'כלכליסט' ועד ה'ניו יורק טיימס' הבינו שהרשתות החברתיות הן עוד כלי להגברת התפוצה", אמר. עוד טען אסתרון כי הכנסת "נחטפה בידי כמה קבוצות קטנות, קמצים, כמה אנשים הזויים, מהבהבים, קיצוניים, שסחפו את סדר היום שלה למחוזות מוטרפים - ואני מודה שהתקשורת הולכת אחרי הדבר הזה".

עוד הוסיף אסתרון: "היום אפשר בעצם לעשות לא סקר אלא מדידה אמיתית של מה מעניין, ולפי הנתונים שלנו ב'כלכליסט' מתברר שהציבור הרבה יותר אינטליגנטי - לא רק מחלק מהנבחרים המהבהבים שהזכרתי, אלא מכל מיני הנחות יסוד לגביו. אנחנו מגלים שברשימת מאה הכתבות הנקראות ביותר ב'כלכליסט' בארבע השנים האחרונות יש רוב מוחלט לא לאנקדוטות, ולא לכל מיני שטויות – שגם אצלנו יש במידה מסוימת – אלא דווקא לכתבות המעמיקות ביותר, על פטריות, על מכמני המוח האנושי. במקום השלישי, אם אני זוכר נכון, נמצא ראיון עם חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן".



יונתן לוי: " לאורך כל חודשי הקיץ המשכתי לעבוד ב'ידיעות אחרונות' כעורך – בבקרים הייתי נרדם על המקלדת, ואחר כך הולך לשדרה". לדבריו, חרף מקומן המרכזי של הרשתות החברתיות במחאת האוהלים, ללא התגייסותה של התקשורת לא היתה המחאה סוחפת כל כך הרבה אנשים. "אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שגם מחאות שהן הסמל המובהק של התקשורת החדשה המריאו רק כאשר כלי תקשורת ממוסד לקח אותן תחת חסותו והפיץ אותן הלאה. כלי התקשורת האלה עדיין מחזיקים בכוח גדול, ואם אנחנו רוצים לשנות את זה אנחנו צריכים להכיר בכך", אמר.

לדבריו, הוא יכול להצביע על היום המדויק שבו הפסיקה התקשורת לתת רוח גבית למחאה ("לקראת הפגנת המיליון"). עם זאת, הוא אינו סבור כי מדובר בהחלטה קבוצתית של כלי התקשורת. "אני לא חושב שיש מועצת עורכים שיושבת עם ענן שחור מעליה ומחליטה מתי לסקר ומתי לא לסקר את המחאה", אמר.

לדברי לוי, כיום פונים אליו ושואלים "לאן נעלמתם" – התשובה שלו, הוא אומר, היא שהציבור והתקשורת נעלמו, ולא המחאה והעשייה שמסביבה. עוד מתח לוי ביקורת על האופן שבו הוועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג שיתפה את הציבור בעבודתה. "האם יש איזשהו ערך לשיתוף ציבור שהוא למראית עין בלבד? שבו אתה מושיב את טרכטנברג לשעה כדי שיענה על שאלות גולשים, בלי לעשות את זה באופן יומיומי ומתמשך? אני חושב שלא".



ח"כ נינו אבסדזה אמרה כי גם לחברי הכנסת יש אחריות לאופן שבו התקשורת מסקרת אותם – בין היתר משום שהם לעתים קרובות אלו שמזינים אותה בגימיקים שבהם נקשר שמם. לדבריה, חבר כנסת אחראי יימנע מהפצת מידע מהסוג הזה.