השופטת טובה סיון דחתה בקשת פסילה שהעלתה חשש לחוסר אובייקטיביות עקב קשריה עם ידעונית ונומרולוגית

תיק המשפחה, המתנהל בפני השופטת דן גם בעיסוקה של הנתבעת במאגיה שחורה; האב טען שהשופטת אינה יכולה להיות אובייקטיבית לאור פרסומים, לפיהם היא מבקרת אצל מירי פלד, ידעונית ונומרולוגית; זמן קצר לאחר מכן מחקה את התביעה בצרוף 3,000 שקל הוצאות
בדיון שהתקיים לפני כחודש וחצי באולמה של סגנית הנשיאה טובה סיון בבית המשפט למשפחה, העלה אב לקטין, שמזה שנה נמנע ממנו לראות את בנו, טענה לפסלות השופטת עקב ביקוריה אצל מגדת עתידות, לאור העובדה שמהות התיק עסקה בטענה שהסבתא מטילה כישופי עין הרע, ועוסקת בשחוּר.

האב טען שהשופטת איננה יכולה להיות אובייקטיבית בתיק לאור פרסומים באינטרנט, לפיהם היא מבקרת אצל מירי פלד, ידעונית ונומרולוגית. השופטת סיוון סירבה לפסול עצמה, לא קבעה את התיק להוכחות, והורתה על מחיקת התביעה תוך קביעת 3,000 שקל הוצאות.

התיק הוא ספיח של סכסוך הסדרי ראייה לפעוט בן חמש אשר נמשך כשלוש וחצי שנים בפני השופטת סיוון.

הכל החל משלושה מפגשים מיניים, עם אשה, אותה הגדיר התובע "יזיזה". התביעה הנדונה הוגשה נגד הסבתא מצד האמא להחזרת הכספים שמשפחת התובעת הביאה לברית, ולתשלום הוצאות שכירת מטפלת אנטי-כישופים לביצוע פחוּר, כישופים אשר יש בהם לבטל את הטלת השחור.

מדוע נזקק התובע למטפלת אנטי-כישופים?

על פי כתב התביעה, הסבתא הנתבעת הזמינה את התובע ובני משפחתו למסיבת יומולדת הראשון של הבן המשותף. במסיבה זו הגישה הנתבעת לתובע ובני משפחתו כנפי עוף שהיו מונחים על מגש ומצופים בזיגוג שצבעו מוזר.

התובע ובני משפחתו חשדו שמדובר בחומר רעיל, אך בדיעבד הסתבר לתובע, שהנתבעת אשר הכינה את המאכל, משחה אותו בהפרשות טמאות שונות מתוך ניסיון להטיל טומאה וכישופים על התובע ובני משפחתו באמצעות שחוּר.

רק לאחר מכן הסתבר לתובע שהנתבעת וביתה עוסקות פעילות במאגיה שחורה, בין השאר מהז'נר הקרוי "שחוּר", ושהסבתא מפרסמת עצמה כ"בת לנצר שושלת מקובלים", כך שעל פי אמונתה, הנתבעת העבירה לביתה מטען גנטי שיש בו משום היכולות לעסוק בשחור, כשפים ועין הרע. בין שאר האמונות של העוסקים בשחור, קללות והטלת עין הרע מבוצעות ע"י העברת חומרים טמאים כגון הפרשות לאובייקט שעליו מוטלת הקללה.

התובע טוען שאילו ידע כי הנתבעת וביתה עוסקות במאגיה שחורה, ושהתנהגותן איננה רציונלית, אלא מושפעת מהקלפים שהן פותחות, מעולם לא היה מסכים להכיר באבהותו או לשמור על כל קשר מכל סוג שהוא עם הנתבעת ובתה. כמו כן, לטענתו, היה עומד על כך שהבת תבצע הפלה.

לאחר אותה מסיבת יום הולדת, הודיעה אם בנו לתובע שהיא ואימה הטילו עליו "עין הרע" ועל כן, בין השאר, היא מפסיקה לאלתר כל מגע בינו לבין בנו.

בתביעתו דרש התובע לקבל בחזרה צ'קים ומתנות שניתנו לנתבעת לאור הבטחותיה, כי "הכרה בקטין תסב לתובע אך ורק אושר", לא ייגרם לתובע כל נזק, הנתבעת והבת שלה לא יפריעו לתובע בניהול חייו כפי שימצא לנכון, וכן שהנתבעת ובתה ואפשרו לתובע ולהוריו גישה לקטין ככל שיחפצו.

לטענת התובע הנתבעת לקחה את הצ'קים והמתנות, אולם לא קיימה את הבטחותיה שכן הנתבעת ובתה, לאחר שנה, החליטו על דעת עצמן לנתק את התובע מבנו ולא להרשות כל מגע או ביקורים בין התובע (ןהוריו) לבנו.

התובע טוען כי נאלץ לשכור שרותי עורך דין בעלות של ם10,00 דולר, להגיש תביעות בבית המשפט, להתייצב לדיונים, להופיע בפני מגשרת מטעם יחידת הסיוע ובפני פקידת סעד לסדרי דין כאשר האם ממשיכה להעליל נגדו עלילות, למרר את חייו, לגרום לו הוצאות עורכי דין, תסכול מרירות ועצב, ואובדן מקומות עבודה.

לדבריו, משהפרה הנתבעת את הבטחתה כי ההכרה באבהות לא תגרום לתובע כל נזקים ולא תפר את שגרת חייו ושלוות נפשו, זכאי התובע להחזר כספי המתנות שהפקיד בידי הנתבעת במועד מסיבת ברית המילה, בסך של 10,000 ₪.

האב טוען כי הוא חש "מטורטר" על ידי ביהמ"ש, נשלח לתסקירים על גבי תסקירים, ליחידת הסיוע ופקידות סעד ומזה שנה שהוא אינו רואה את בנו.

כאשר העלה התובע את טענת הפסלות בפני השופטת סיוון, דחתה אותה השופטת שמדובר בחשש סובייקטיבי לכך שדעתו של בית המשפט נעולה.

"טענות הפסלות שהעלה התובע בתחילת הדיון אין מאחוריהן ולו דבר אחד מעבר לרצונו של התובע למשוך ההליכים בפני", כתבה בהחלטתה. "טענתו הבסיסית היא שבית משפט זה אינו יכול לדון בתביעה מאחר ועל פי כתבה בעיתון, שהייתה לפני שנים, בימ"ש זה ביקר אצל נומרולוגית, ובכך פסול הוא לדון בטענותיו, בין השאר כלפי הנתבעת, שבשל כשפים כאלה ואחרים, או כוחות כאלה ואחרים, גרמה היא בעקיפין לעילת התביעה שלו שהיא כספית.

"כמובן שאין זו עילה מעילות הדין המוכרות והמבוססות היטב בפסיקת ביהמ"ש העליון... כאמור ניתן להעלות טענת פסלות נגד בית המשפט, כאשר יש חשש אובייקטיבי, ולא סובייקטיבי, כפי שולה מדברי התובע לכך שדעתו של ביהמ"ש נעולה כך שלא יוכל לדון באופן מקצועי בתביעה שלפניו".

בהמשך, למרות שהדיון לטענת התובע, היה קבוע לקדם משפט ולא הייתה מונחת כל בקשת מחיקה, מחקה השופטת את התביעה והטילה הוצאות בסך 3,000 ₪.