העליון יכריע: האם ניתן להגיש תביעות ייצוגיות נגד המדינה?

החוק שנחקק בשנת 2006, חסם ביודעין תביעות נגד המדינה; בשום מדינה אחרת לא נחקק חוק דומה השולל תביעות ייצוגיות נגד המדינה; לא ברור ולא מתקבל על הדעת מדוע דווקא המדינה תופטר מלפצות את האזרח על היזק שגרמה לו במישרין
האם ניתן להגיש תביעות ייצוגיות נגד המדינה? שאלה עקרונית זו עומדת להכרעה בפני בית המשפט העליון.

האפשרות להגיש תביעה ייצוגית נגד המדינה ורשויות ציבוריות אחרות משרתת מטרות חשובות. היא מאפשרת לנפגעי מעשי נזיקין ע"י רשויות ציבוריות, שהינם מאוכלוסיות חלשות שאין ביכולתם להגיש תביעות כיחידים, בשל העדר נגישותם לבתי המשפט וסכומה הקטן של תביעתם, לזכות בפיצוי בגין נזקיהם במסגרת תביעה ייצוגית.

באותה מידה, גם תובעי החזר מסים ואגרות שנגבו שלא כדין ע"י רשויות ציבוריות, שלא סביר כי יגישו תביעות כיחידים, בשל הסכום הקטן של תביעתו של כל יחיד, יוכלו אף הם לתבוע השבה במסגרת תביעה ייצוגית.

למתן אפשרות להגיש תביעות ייצוגיות נגד המדינה מטרה חשובה נוספת והיא קידום כלל היסוד של שוויון בפני החוק, שכן בית המשפט היה מחיל אף על המדינה את תוצאות הפרת החוק, כפי שהיה מחיל על כל נתבע אחר, היינו פיצויים או השבה וכתוצאה מכך מרתיע מפני הפרת החוק ע"י הרשות.

במסגרת חוק תובענות ייצוגיות שנחקק בשנת 2006, למעט בעילות בודדות (בעיקר בתחום יחסי העבודה כאשר המדינה הינה מעסיק), נחסמה למעשה האפשרות להגיש תביעות אלה כנגד המדינה.

החוק שנחקק בתקופת המעבר שלפני הבחירות לכנסת בשנת 2006, חסם ביודעין תביעות נגד המדינה.

בשעתו הוגשה הצעת החוק כהצעת חוק פרטית לאפשר תביעות ייצוגיות בלא הגבלות גם כנגד המדינה. משרד המשפטים התנגד להצעה בחריפות. משעמדה לעלות הצעת החוק הפרטית להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בתקופת הבחירות לכנסת ב- 2006, אסר יו"ר הכנסת רובי ריבלין, להעלותה להצבעה, אלא אם תנתן להצעה הסכמת הממשלה.

במצב דברים זה, נאלצו יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת דאז – ח"כ מיכאל איתן, וח"כ רשף חן שהיה יו"ר ועדת המשנה שעסקה בהכנת החוק, בניגוד לעמדתם המקורית, להתפשר עם משרד המשפטים ולהסכים להגבלת העילות שבהן ניתן יהא להגיש תביעה ייצוגית במדינת ישראל.

על פי נוסח הפשרה לא תתאפשרנה תביעות ייצוגיות נזיקיות נגד המדינה, ובאשר לתביעות השבה, אמנם ניתנה אפשרות להגשת תביעות, אך נחקקו הוראות נוספות המעקרות מתוכן אפשרות זאת.

כך למשל הוגבלה תקופת ההשבה לשנתיים, ונקבע כי אם תודיע המדינה על הפסקת הגבייה הלא חוקית, לא תתאפשר התביעה הייצוגית כלל, אלא יינתן תשלום מסויים למי שהגיש את התביעה ולבא כוחו, ואילו שאר הנפגעים לא יקבלו דבר. לאחר שהושגה הפשרה, הובאה ההצעה בבהילות להצבעה, ההצבעה בועדת החוקה נקבעה בתוך ימים בודדים, ועם אישורה, אושר בו ביום החוק במליאת הכנסת.

לאחר אישור החוק, הגיש הח"מ עתירה לבג"צ כנגד חוקתיותו של החוק. במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה עוד ב- 2003 לבית המשפט המחוזי בנצרת, מייצג הח"מ עצירים ואסירים שהגישו תביעה נזיקית כנגד מדינת ישראל על הלנתם בבתי הכלא והמעצר בלא מיטה, וזאת בניגוד לחוק ולפסיקות בית המשפט העליון.

תביעה זו למעשה נכשלת על הסף, בשל החוק החדש. בעתירה לבג"צ טען הח"מ כי החוק שנחקק אינו חוקתי הן משום שחקיקתו נעשתה במחטף, בניגוד לתקנון הכנסת, והן לגופו בשל פגיעתו בזכותם של מרשי הח"מ לגישה לבית המשפט, ופגיעה בעקרון השוויון בפני החוק שחייב לחול גם על המדינה.

בעתירה סקר הח"מ את המשפט המשווה במדינות שונות וטען כי בשום מדינה אחרת לא נחקק חוק דומה השולל תביעות ייצוגיות נגד המדינה.

בית המשפט התבקש לאור חשיבות העתירה לדון בעתירה בהרכב מורחב. בקשה זו טרם נענתה. לעמדתו העקרונית של הח"מ, הצטרפה לשכת עורכי הדין המיוצגת בעתירה ע"י עו"ד פרופ' קנת מן, ששימש בעבר כסנגור הציבורי הראשי, שהודיעה כי היא מבקשת להצטרף לעתירה כידיד בית המשפט.

העתירה נדונה בחודש דצמבר 2006 ע"י הרכב הנשיאה דורית ביניש והשופטות עדנה ארבל ודבורה ברלינר. הדיון אוחד עם עתירה נוספת של תלמידת בית ספר שדרשה השבת אגרת בחינת הבגרות ששילמה, במסגרת תביעה ייצוגית, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון שקבעה כי גביית אגרה זו בלתי חוקית.

בתום הדיון הודיעו השופטים כי החלטתם תינתן במועד אחר, ואולם עד היום, בחלוף כ- 3.5 שנים טרם ניתנה החלטה בעתירה. בנתיים ניתנו החלטות במספר תיקים אחרים שנדונו בבית המשפט העליון, בהם נקבע, כי אם עתירת הח"מ תתקבל, וייקבע כי סעיפים כלשהם בחוק החדש אינם חוקתיים, יחול הדבר גם על תיקים אלה.
אין ספק כי ציבור גדול ממתין להכרעת בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה על ידי הח"מ. לתוצאות העתירה השלכות מרחיקות לכת על חיוב המדינה בפיצוי נזקים שגרמה לאזרח בפעילותה השלטונית. לא ברור ולא מתקבל על הדעת מדוע דווקא המדינה תופטר מלפצות את האזרח על היזק שגרמה לו במישרין.


*הכותב הוא מנהל מחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ – עורכי דין, ומי שהגיש את העתירה לבג"צ נשוא מאמר זה (בג"צ 2367/06).

עו"ד ארדמן הוא בעל בקיאות מיוחדת בסדר הדין האזרחי. בנוסף למומחיותו בליטיגציה מסחרית מוביל ארדמן גם הליכי כינוס נכסים, פשיטת רגל וייצוג חברות ולקוחות בקשיים, ואף הצליח להשיג בתחום זה תקדימים בבתי המשפט.

ארדמן הוא מחבר הספר "נאמנות מכוח הדין" אשר מצוטט בפסקי הדין של בית המשפט העליון ובבתי המשפט השונים.