מס הכנסה גרם לכם עוגמת נפש? לפעמים אפשר לקבל פיצוי

רשות המיסים תשלם לבני זוג פיצוי בגין עיקול רשלני של רכבם מביתם
רשות המיסים תשלם 8,000 ₪, לאיש עסקים ואשתו בגין ביצוע פעולת עיקול מוטעית ורשלנית. שופטת בית משפט השלום בתל אביב אורנה לוי, קיבלה את טענת בני הזוג יעקב ומרים שוטן, בדבר זכאותם לפיצוי בגין הטרחה שהייתה כרוכה בטיפול שחרור רכבם מעיקול שבוצע שלא כדין, ובגין עוגמת הנפש, הדאגה והצער שהיו כרוכים בהליך העיקול.

הפרשה החלה כאשר בני זוג רכשו קרקע, אך עקב תקלה טכנית שילמו מס רכוש עבורה בגין כל השנים למעט שנת 1999. ביום 7.12.05, יום רביעי בשבוע, הודבקה על דלת ביתם של התובעים "התראה לפני פריצה ועיקול – הודעה על בצוע פעולה בכוח", וזאת עבור חוב של 11,037 ₪, עוד נכתב בהתראה כי אם לא ישולם החוב בתוך 48 שעות יעשה שימוש בכוח לפריצה בהתאם לפקודה.

התובעים שהו בחופשת סופשבוע ארוכה בצפון הארץ עד לשעות אחר הצהריים של יום ראשון, 11.12.05. כאשר חזרו לביתם ביום ראשון, ראו התובעים את ההודעה והתכוונו לברר את הנושא למחרת.

למחרת, 11.12.05, בשעה 06:30 בבוקר, הגיע לבית התובעים צוות גבייה במטרה לבצע עיקול לרכב אשר חנה בחניית הבית והיה רשום במשרד הרישוי על שם התובעת בלבד. שוטן ביקש לשלם את החוב באמצעות שיק אך צוות הגביה ודרש כי החוב ישולם במזומן בלבד, מאחר שלתובעים לא היה הסכום הנדרש במזומן בוצע העיקול והרכב נגרר מהמקום.

מיד לאחר מכן פנה שוטן למשרדי מיסוי מקרקעין ולאחר שנפגש עם יצחק חיון, גובה ראשי, שילם באותו היום סכום של 8574 ₪, לאחר שניתנו לו הקלות ברכיבי הקנסות, ההצמדה והריבית. מיד לאחר מכן ובאותו היום גם בוטל העיקול והרכב שוחרר, כנגד תשלום הוצאות אחסון, פריצה, עיקול והעברה בסך 1302 ₪.

בני הזוג שוטן, באמצעות שלומי תורג'מן ממשרד אפיק תורג'מן, טענו כי קביעת השומה נעשתה מבלי שהיה קיים חוב אמת לתובע, עוד טענו בני הזוג כי הקרקע הפכה מפנויה לבנויה בשנת 1998, ובידיהם ישנו טופס 4 המאשר זאת, ולכן לא היה מקום להוצאת שומת מס רכוש לשנת 1999, לדבריהם השומה נעשתה מבלי שכל המסמכים הרלוונטיים עמדו בפני עורך השומה וכי כל המסמכים הומצאו לנתבעת על ידי התובע באמצעות רואה החשבון שלו.

הנתבעת לא הוכיחה ששלחה דרישה לתשלום החוב טרם בצוע פעולות הגביה בהתאם לפקודה ולתקנות. התובעים כלל לא ידעו על קיום חוב כאמור כיון שלא קבלו כל דרישה או הודעה על כך. לדברי התובעים, האזהרה לא נמסרה לתובע עצמו והנתבעת הסתפקה בהדבקה על דלת ביתו, כאשר הוא כלל לא היה בביתו. בהתאם לאזהרה ניתנה שהות של 48 שעות לשלם את החוב אך בפועל לא ניתנה אפשרות מעשית לשלם החוב וניתנו לתובע רק 12 שעות מעת שראה את האזהרה.

בא כוחם של בני הזוג שוטן, שלומי תורג'מן, טען כי על הנתבעת היה לפעול בהגינות וסבירות ולא להיחפז במשלוח צוות הגביה. לטענתו, על פרטי האזהרה לא הופיעו פרטי הגורם עמו ניתן לברר את נושא החוב וכמו כן, פעולות העיקול בוצעו ללא נהלים מסודרים - פריצת הרכב נעשתה לפני שניתנה לתובעים הזדמנות לפרוע החוב ולמרות שמפתחות הרכב נמסרו, בחר צוות הגביה לפרוץ לרכב. לא ניתנה אפשרות לשלם את החוב בכרטיס אשראי או בשיק ואם לא די בכך, הרי שהרכב שעוקל היה רכבה של התובעת בלבד, שהיא אינה החייבת אלא רק התובע, ולכן אסור היה לעקל את רכבה.

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורנה לוי, קבעה כי הנתבעת לא קיימה את תנאי הסף בדבר משלוח דרישה בכתב ולכן התובעים זכאים לפיצוי בגין הליך העיקול שבוצע בניגוד להוראות הדין, ולהחזר הסכום 1302 ₪ בגין שחרור הרכב, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום התשלום בפועל.

עוד קבעה השופטת לוי, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין הטרחה שהייתה כרוכה בטיפול בשחרור הרכב מעיקול ובגין עגמת הנפש, הדאגה והצער שהיו כרוכים בהליך העיקול. ופסקה לטובתם פיצוי בסכום של 8000 ₪ כולל ריבית.