פס"ד של בית המשפט העליון נותן הכשר למדינה לקחת ממאות אזרחים מקרקעין ללא פיצוי

ישראל 2010: המדינה לוקחת קרקעות ללא פיצוי, ובעליהן עוד נדרשים לשלם מס רכוש; העליון הכשיר פעולות של משרד הבטחון, אשר סגר מקרקעין של מאות בעלים פרטיים במערב ראשון-לציון משך קרוב ל-40 שנה ללא תשלום פיצוי; על פי נתוני משרד הביטחון כ- ¼ מהקרקעות במדינה סגורים בצו רמטכ"ל
פס"ד שניתן היום בבית המשפט העליון ( ע"א 2281/06 ) מאפשר למשרד הביטחון, בהכשר של חוק מנדטורי, להפקיע מאזרחים מקרקעין ולעשות בהם שימוש משך עשרות שנים ללא כל פיצוי.

המדובר בקרקע בשטח של מאות דונמים המצויה על חוף ימה של העיר ראשון-לציון . הקרקע מצויה בבעלות מאות רבות של בעלים פרטיים. בשנת 1973 הוציא הרמטכ"ל דאז רב אלוף דוד אלעזר צו סגירה על שטח במערב העיר ראשון-לציון סמוך לחוף הים. צו הסגירה הורה על גידור שטח של כ-150 דונם ועל יתרת שטח החלקה בשטח של כ-178 דונם הוטלו מגבלות בניה וגישה מוחלטות.

למרות שחלפו קרוב לארבעים שנה, וברור לכל העוסקים בתחום כי צרכי מדינת ישראל השתנו, הרי שמאז שנת 1973 ועד ימינו אלה מחזיק ומשתמש משרד הביטחון, באופן בלעדי וייחודי בשטח המגודר, באופן המונע מבעלי הקרקע את הגישה אליהם ו/או אפשרות לממש זכויותיהם.

יצוין כי לאור העובדה שמשרד הבטחון אינו נדרש לשלם ולו שקל אחד בגין אחזקתו במקרקעין הרי שאין לו שום זרז לבדוק האם המקרקעין הללו אכן נדרשים.

מהלך כל התקופה הנ"ל נמנעה מבעלי המקרקעין, הגישה לחלקה, ההנאה בשטח המגודר שבחלקה, והוטלו על החלקה מגבלות חמורות המונעות תנועה מוחלטת של אזרחים במקום (ממילא אינן מאפשרות כל מימוש הקרקע אף ביתרת החלקה).

אם זה לא היה מספיק, הרי שבמהלך כל השנים בהם לא משלמת להם מדינת ישראל דמי שימוש ו/או מפקיעה הקרקע באופן שיחייב תשלום פיצויים, נדרשו ןשילמו הבעלים הפרטיים למדינת ישראל מס-רכוש בגין "הקרקע שבבעלותם", זאת חרף העובדה שאותה מדינה מנעה מהם אפשרויות לגישה ולשימוש בחלקה (זאת מאחר והחלקה לא הופקעה אלא "רק" הוטל עליה צו סגירה).

פסק הדין ניתן בערעור שהגישו 205 בעלי קרקעות ( שמואל אבן זהר ואחרים ) על חוף ימה של ראשון לציון. אשר כל שנתבקש על ידם הוא כי משרד הביטחון העושה שימוש במקרקעין שבבעלותם ישלם דמי שימוש בגין השימוש שנעשה על ידו.

אם משרד הביטחון היה מפקיע את הקרקע ולא מנצל תקנה מנדטורית על מנת להוציא "צו סגירה" לתקופה של למעלה מארבעים שנה , אשר משמעותה מבחינת הבעלים היינו הך, הרי שהיה על משרד הביטחון לשלם לבעלים פיצוי רב.

בטיעוניו בפני בית המשפט העליון ציין משרד הביטחון כי רבע ממקרקעי המדינה סגורים בצו רמטכ"ל (דהיינו ללא שמשולם לבעלים בגין השימוש במקרקעין פיצוי ו/או דמי שימוש). לכן, להכרעת בית המשפט העליון בתיק השפעה על בעלי קרקעות רבים בישראל שהצבא הפקיע מהם קרקעות במסגרת הטלת צו סגירה על האיזור , ללא תשלום פיצויים.

בבית המשפט העליון נחלקו הדעות.

השופט יורם דנציגר בדעת מיעוט סבר שיש לקבל את הערעור היות וכיום, נוכח מעמד העל לו זכתה זכות הקניין, על בית המשפט המפרש חוק לבחון האם לא הגיעה העת לקבוע כי בגין הוצאת צו סגירה, ובמיוחד כאשר צו הסגירה לא ניתן לתקופה מוגבלת בלבד אלא לשנים ארוכות, יש ליתן פיצוי בגין הפגיעה הגלומה בצו הסגירה - קרי, האיסור על בעלי הקרקע להיכנס למקרקעיו משך שנים ארוכות אלא בהיתר בכתב שהוצא על ידי המפקד הצבאי או בשמו (ובענייננו - עשרות שנים!).

אולם השופטים א' פרוקצ'יה וס' ג'ובראן סברו בדעת רוב כי יש לדחות את הערעור ו"להשאיר את הסוגיה למחוקק", לטענתם מאחר ולא ניתן לדלות מההסדר החקיקתי הקיים בתקנות הכרה עקרונית בזכות הפרט לפיצוי עקב הגבלות הנובעות מצו סגירת שטח, יש צורך להמתין למחוקק שיסדיר הנושא.

כל שנותר לבעלי הקרקע הפרטיים, אשר כבר קרוב לארבעים שנה רואים את החלקה שבבעלותם סגורה מבלי יכולת להפיק ממנה הנאה כלשהי, הוא להתאזר בסבלנות.

מר שמואל לנדאו שהינו יו"ר ועד הבעלים מסר בתגובה כי החלטת בית המשפט העליון הינה שערורייתית וכי בכוונת הבעלים להגיש בקשה לדיון נוסף לבית המשפט העליון על מנת שידון בתיק בהרכב מורחב.

שמואל לנדאו: האם לא מספיק שמשך ארבעים שנה עושים שימוש במקרקעין המצויים בבעלות פרטיים ללא תשלום דמי שימוש?

בעלי הקרקע מיוצגים בהליכים אלו באמצעות עו"ד שמואל שוב והילה לביא ממשרד משה שוב ושות', והמדינה יוצגה ע"י עו"ד משה גולן.