פרויקט מסחר ומגורים ענק בצפון בני ברק יוצא לדרך

כפר מל"ל דרש לבטל את הפרויקט שישתרע על פני 130 דונם; שופטת ביהמ"ש המחוזי, רות רונן, קבעה כי יש לדחות את העתירה עקב השיהוי בהגשתה, כשנה וחצי לאחר ההחלטה על אישור התכנית
תכנית מיתאר מפורטת בב/708 של עיריית בני-ברק, החלה על 130 דונם בצפון העיר, בסמוך לכביש "גהה", ומטרתה שינוי ייעוד המתחם מאזור חקלאי, בעיקרו, לאזור תעסוקה, מגורים ובנייני ציבור, אושרה ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהליים, ובכך נדחתה עתירתו של כפר מל"ל להתיישבות שיתופית, המחזיקים בחכירה מהמינהל את השטח, כנגד העירייה, מינהל מקרקעי ישראל והועדה המחוזית לתכנון ולבנייה לבטל את התכנית.

המדובר בתכנית שהוחלט על הפקדתה, לפני שנים אחדות, לאחר אישורה, קודם לכן, בועדה המקומית לתכנון ולבניה, ולאחר מכן, בועדה המחוזית ופרסום ההודעה על ההפקדה בעיתונים. כעבור כשנתיים פורסמה התכנית להפקדה ברשומות, וכעבור כשנתיים נוספות היא אושרה למתן תוקף ברשומות.

סמוך לשטח מתחם תכנית זו, אושרה תכנית נוספת ב"ב/572 לשינוי עוד שטחים חקלאיים למסחר למשרדים ולמגורים, בהיקף משמעותי ביותר של 1,450,000 ממ"ר, כשמטרתן של שתי התכניות ליצור מסגרות לתעסוקה לתושבי העיר ועתודות לבנייני מגורים.

אנשי כפר מל"ל, שהתנגדו לתכנית בת 130 דונם דורשים פיצויים ממינהל מקרקעי ישראל ומהעירייה של קרקע חלופית ותשלום כספי בעבור השטח, שערכו נאמד בכ-400 מליון ₪.
שני הגופים הדגישו, כי התכנית קיבלה את כל האישורים החוקיים, ואילו כפר מל"ל השתהה, כאשר לא התנגד לתכנית ולא העלה טענות בטרם אושרה התכנית למתן תוקף ופרסומה ברשומות כל זאת בלא קשר לנושא הפיצויים, המותנה בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל לתת זכויות בקרקע לכפר מל"ל, שכן עניין זכויות המושב בקרקע טרם הוכרע, ועל כך ישנה מחלוקת בין הכפר לבין המינהל.

העותרים, מצידם, הגישו עתירה מינהלית לביהמ"ש, בטענה שהפקדת התכנית היתה, כמעט, שנתיים מאוחר יותר מזמן ההחלטה על הפקדתה, והימשכות הליכי התכנון פגעה בשיקול דעתה של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, וזאת משום שחלוף הזמן הביא לשינוי דרמטי, והועדה המקומית יזמה תכנית נוספת בב/572, שחלה על אותו "תא שטח" ומביאה לשינוי ייעודי קרקע במזרח העיר בני-ברק.

לטענת העותר, יש לראות את השטח כולו כמקשה אחת, ולכן שיקולי הועדה, שאישרה את התכנית שלושה-עשר חודשים קודם לכן, אינם רלוונטיים עוד במציאות התכנונית החדשה.
בתגובה טענו העירייה, הועדה המחוזית ומינהל מקרקעי ישראל שהעותר השתהה בהגשת העתירה, הוא לא הגיש התנגדות לתכנית, ובינתיים התכנית פורסמה ברשומות, ויש לה מעמד של חיקוק, ומה גם שמסיכומי העותר עולה שהוא ידע על התכנית, אך לא סבר שהיא כל-כך פוגעת, ועל כל פנים, משפורסמה התכנית כחוק קיימת חזקת ידיעה של העותר.

אשר לתכנית הנוספת – בב/572, זו היתה מציאות תכנונית בתאריך הפקדת התכנית הקודמת. התכנית הנוספת הינה שונה מהקודמת, וישנם הבדלים תכנוניים וטופוגרפיים בין שתי התכניות, ולכן בהפקדת התכנית הנוספת אין כדי להוות עילה לקבלת העתירה. את העירייה ייצג בעתירה עו"ד אריאל יונגר, היועה"מ של הועדה המקומית לתכנון ולבניה.

גב' רות רונן, שופטת ביהמ"ש המחוזי, בדחותה את העתירה, הסבירה כי יש לדחות את העתירה בגלל השיהוי בהגשתה, כשנה וחצי לאחר ההחלטה על אישור התכנית.

לדבריה, העירייה והועדה המחוזית פעלו כחוק בפרסום הפקדת התכנית, ומשום כך השתהות העתירה הינה סובייקטיבית, כאשר העותר לא תקף את התכנית, לא הגיש התנגדות ולא העלה את טענותיו הנוכחיות בשלבים מוקדמים הרבה יותר, בטרם אושרה התכנית למתן תוקף ופרסומה ברשמות. כמו"כ פרסום התכנית היה הן ברשומות, הן בעיתונים והן באמצעות הצבת השלטים במקום בולט בתחום התכנית ולא היתה חובה לפרסם את התכנית בכפר מלל עצמו.

בהתיחסה לטענה על שיהוי בלוחות הזמנים, מצד הרשויות התכנוניות, מדגישה השופטת רונן, כי כבר נקבע בעבר שיש צורך באיזון ראוי בין הצורך לקיים הליך תכנוני מהיר ויעיל לבין הצורך לאפשר גמישות מסויימת בלוח הזמנים שנקבע לעריכת שינויים ולמילוי התנאים להפקדה.

משום כך, סבורה השופטת שהתכנית, כיום, תקפה, מעמדה הוא של חיקוק, ואילו ביטולה, לאחר שהסתיימו כל ההליכים הנדרשים לאישורה הוא תוצאה שתגרום נזק משמעותי וברור להליך התכנוני, תוצאה שאינה רצויה ויש להימנע ממנה.

בנוסף לדחיית העתירה, נקבע שעל העותר לשלם שכר טרחה לועדה המחוזית לתכנון ולבניה שבמשרד הפנים ולמינהל מקרקעי ישראל מחוז תל-אביב, וסכום של 20,000 ₪ ומע"מ לעיריית בני-ברק ולועדה המקומית לתכנון ולבניה בני-ברק, לכל אחת מאלו בנפרד.