הוספת דרישות בלתי סבירות להסכם השכירות - ניהול מו"מ בחוסר תום לב

המשכיר דרש להוסיף לחוזה הוראה לפיה הא זכאי לדמי שכירות כפולים, אם השוכר יעזוב אותו ללא הסכמתו
התובע ניהל משא ומתן לשכירת דירת קוטג' שבבעלות הנתבע. ביום 18.5.05 נחתם בין השנים זיכרון דברים להשכרת הדירה, בו נקבע בין היתר, כי "הצדדים מסכימים כי ייחתם ביניהם חוזה שכירות אשר יסדיר את כל העניינים המשפטיים הקשורים להשכרת הדירה לפני ה - 15.7.05". בטיוטת החוזה ששלח המשכיר נכללו לטענת השוכר הוראות דרקוניות ובלתי סבירות בעליל, אשר עמדו בסתירה למוסכם בזיכרון הדברים. השוכר סירב לחתום על החוזה, והדירה הושכרה לאחר.

בית משפט השלום בירושלים קבע, כי זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים היווה הסכם מחייב לכל דבר ועניין, וכי המשכיר נהג בחוסר תום לב בעמידתו על הוספת תניות בלתי סבירות וחד צדדיות הסוטות באופן קיצוני מן הנדרש לשם הגנה על אינטרסים לגיטימיים שלו.
השופט שחם קבע, כי הוראה לפיה המשכיר זכאי לדמי שכירות כפולים בגין הנכס, אם השוכר יעזוב אותו ללא הסכמתו, ללא כל זכות קיזוז של דמי שכירות שיתקבלו בפועל משוכר חלופי, נגועה בחוסר תום לב.

כמו כן, ההוראה המאפשרת למשכיר לפנות את השוכר מהנכס תוך 30 יום, מבלי שלשוכר ניתנת זכות מקבילה להודיע על סיום השכירות, אינה סבירה ואינה תמת לב, וכך גם הסעיף המבטיח את בעל הנכס מפני שינויים לרעה בשער החליפין לפיו יחושב שכר הדירה, באשר מדובר בהוראה חד צדדית על חשבונו של השוכר.
נקבע, כי בגין ניהול מו"מ בחוסר תום לב והפרת ההסכם, זכאי השוכר לפיצוי בסך 21,347 ש"ח. הכולל פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"