מתוכננת רפורמה בהרכב הסובסידיות לחקלאות

חקלאות

בדו"ח שערך אייל יצחקי, השמאי הממשלתי הראשי שבמשרד המשפטים, נסקרה רמת הסבסוד הממשלתית של הקרקע החקלאית בישראל שהיקפה מוערך בכ- 700 מיליון שקל בשנה. מסקנותיה של העבודה הן כי שינוי בהרכב הסובסידיות לענף החקלאות (מבלי לשנות את היקפן הכולל) ישפר את רווחיות הענף, יביא להפחתה במחירי ירקות ופירות ויתרום להכנסת טכנולוגיות מתקדמות ולהקטנת התלות בעובדים זרים.

מדינת ישראל מסבסדת את הייצור החקלאי במטרה לעודד ייצור עצמי של התוצרת החקלאית כ"מוצר יסוד" (צמצום תלות בייבוא) ובמטרה להוריד מחירים ולהגביר את זמינותו של המזון (בעיקר לשכבות האוכלוסייה החלשות).

הסובסידיה ניתנת בדרכים שונות, שאחת המשמעותיות שבהן היא הוזלת מחיר הקרקע לחקלאות.

עומק הסבסוד של הקרקע גבוה מאד ויכול להגיע עד לכדי 80% מהמחיר הריאלי של הקרקע ואף יותר.
מדיניות זו משפיעה מאד על הענף מאחר ומעל ל- 90% משטח מדינת ישראל הם קרקעות בבעלות המדינה, ומחיר השכירות בהן למטרה חקלאית נקבע בטבלת מחירים מסובסדים.

אמדן ההיקף הכספי הכולל של הסובסידיה, שניתנת לחקלאים, מגיע לסכום של 700 מיליוני שקלים חדשים בשנה. על פי הדו"ח, לסובסידיה של מחיר הקרקע השפעה מזיקה, שהיתה יכולה להימנע אילו היה מועבר אותו התקציב שמופנה כיום לסבסוד הקרקע למטרות אחרות לעידוד ענף החקלאות.

ההשפעות המזיקות של הסובסידיה לקרקע
א. הקצאה בלתי יעילה של הקרקע כגורם הייצור החקלאי: המחיר הטבלאי נמוך ממחיר שווי משקל ובכך נוצר עודף ביקוש מתמיד על ההיצע. עודף זה מצריך מנגנון, שיבצע הקצאה של גורם היצור בין היצרנים. מנגנון ההקצאה נעשה על פי קריטריונים שונים, שיוצרים הקצאה שאינה אופטימלית.

ב. יצירת תחרות בלתי הוגנת בין החקלאים לבין עצמם
במקביל לשוק החכירה העיקרי של קרקע חקלאית שבבעלות המדינה, מתנהל שוק קטן יותר של שוכרים ומשכירים של קרקע פרטית. חקלאים, ששוכרים קרקע פרטית, נאלצים לשלם דמי שכירות ריאליים, שהם גבוהים משמעותית מעמיתיהם, ששוכרים מהמדינה וכך נוצרת תחרות כלכלית בלתי הוגנת בענף.

ג. יצירת חיכוך כלכלי חריג בין המדינה לחקלאי
מערך הסובסידיה שנשתרש גורם ליצירת יחסים מיוחדים בין המחכירה (המדינה) לבין החוכרים (החקלאים) ולחיכוך רב בעת חידוש תקופת שכירות חדשה או בעת הפקעה.

ד. הפיכת המשאב הקרקעי לבלתי סחיר
מדיניות הסבסוד של הקרקע החקלאית מאלצת את המדינה לאסור לחלוטין השכרת הקרקע למעבד אחר וזאת במטרה למנוע את פדיון ההטבה הכלכלית באופן שימנע את גלגול הסובסידיה לחקלאי ולצרכן.
בשל איסור זה, מאבדת הקרקע החקלאית המוחכרת את סחירותה ואינה מאפשרת לחקלאי לקבל כנגדה אשראי בנקאי.

הצעות הדו"ח
במקום שיטת ההקצאות במחיר טבלאי מסובסד הנהוג כיום, מוצע, כי מתן זכויות שכירות לעיבוד קרקע חקלאית ייעשה באמצעות מכרזים פומביים לתקופות שכירות המקובלות בענף. מכרזים אלה ינוהלו על ידי גורם מקצועי ייעודי (במידת האפשר במיקור חוץ) אשר יהיה מפוקח על ידי המדינה.

זכויות החקלאים ירשמו במרשם המקרקעין ומותר יהיה לחקלאי להשכירן לאחרים, לשעבד אותן, ולבצע בהן כל פעולה כלכלית חוקית במקרקעין כמקובל בנכסים עסקיים.
במקביל יסובסדו גורמי ייצור אחרים באותו הסכום שיביאו לקידום הענף (כגון סבסוד מיכון מודרני וטכנולוגי מחליף ידיים, הכשרה, הדרכה מקצועית ועוד).

העברת הסובסידיה לגורמי יצור אלה יביא בהכרח לשיפור בכל היעדים שלשמם נועדה הסובסידיה מלכתחילה, לטובת כלל הציבור ולטובת החקלאים עצמם כדלקמן:
א. יביא לשיפור בהקצאת גורם היצור הקרקעי ולהגדלת הפריון וההיצע החקלאי.
ב. ימנע תחרות לא הוגנת בין חקלאים (שחלק מהם לא נהנים מקרקע מסובסדת).
ג. ימנע ספסרות בסובסידיה בדרך שמונעת גלגולה למעבדים ולצרכנים.
ד. יהפוך את הקרקע החקלאית לנכס ממשי, אשר ניתן לסחור בו וניתן לשעבד אותו למטרת קבלת אשראי.
ה. ימנע חשש מחלוקה וקיצוב של משאב הקרקע על פי שיקולים בלתי ענייניים על ידי הרגולאטור.
ו. יגדיל סובסידיות לגורמי היצור האחרים ובכך יעודד מעבר לחקלאות אינטנסיבית, מודרנית, טכנולוגית, עתירת הון ואף לקיטון בתלות שקיימת כיום בעובדים זרים.
ז. ישפר מימוש יעדים ציבוריים עקיפים כגון הרחבת השטח הירוק ושמירת קרקע מפני פולשים, בשל הצמצום הצפוי בקרקע בלתי מעובדת.