יוחמר הקנס על מצלמי קטינים בניגוד לחוק

אחת ממטרות התיקון לחוק הנוער שעבר לאחרונה בקריאה שניה ושלישית, היא למנוע מקרים שבהם קבוצת צלמים אורבת לנפגעי עבירות או לחשודים/ נאשמים עד כדי הטרדה של ממש
לאחרונה עבר בוועדה לזכויות הילד של הכנסת ובקריאה שנייה ושלישית (17.3.10) תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הנוגע לצילום ופרסום צילומי קטינים.

התיקון הוצע בעקבות אחת ההמלצות בדו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי, שהמליצה לאסור באופן מוחלט את עצם הצילום של קטינים בנסיבות מסוימות, בעיקר כאלו הקשורות לעבירה (בין אם כנפגעי עבירה ובין אם כפוגעים), ונסיבות נוספות הקבועות כבר כיום כאסורות לפרסום, בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).

הרקע להמלצה היה כפול:

(א) העדר טשטוש פנים מספק במקרים שבהם מתפרסמים בתקשורת קטינים בנסיבות האמורות בסעיף, ומקרים רבים שבהם ניתן לזהות בקלות את פני הקטינים ה"מטושטשים".

(ב) מקרים שדווחו, בין היתר על ידי המועצה לשלום הילד, של צלמים ש"אורבים" לקטינים.

עם זאת, איסור הצילום המוחלט היה בעייתי, שכן הוא כלל גם מקרים שלא אליהם הייתה הכוונה (למשל, צילומים בנסיבות פרטיות, צורך בחשיפת עבירות, קטינים המעוניינים בצילום - כמובן בכפוף לאיסור הפרסום, שעומד בעינו, בכפוף לאישור בית המשפט להסירו - וכדומה).

עיקרי ההסדר שנתקבל לבסוף, לאחר דיונים רבים הן במשרד המשפטים והן בוועדה בכנסת, הוא כדלקמן:

החמרת הקנס על הפרת הסעיף.

חידוד סעיף איסור הפרסום באופן המאפשר זיהוי כך שיהיה ברור חד משמעית, שאיסור הפרסום של הקטין או של דבר העשוי להביא לזיהויו, כוונתו לרבות זיהוי על ידי הסביבה הקרובה, ולרבות באמצעות פרסום סביבתו ודמויות הקרובות לו.

קביעה כי ההגנות לפגיעה בפרטיות, במקרים של חובה חוקית, מקצועית וכדומה, תוך ביצוע עיסוק, או בשל עניין ציבורי המצדיק אותה, לא יחולו כשמדובר בפגיעה בפרטיות של קטין מסוג בילוש או התחקות (סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות). המטרה היא למנוע את אותם מקרים שהוזכרו לעיל, שבהם קבוצת צלמים אורבת לנפגעי עבירות או לחשודים/ נאשמים עד כדי הטרדה של ממש. יש לציין כי בנושא זה היתה מחלוקת בין חברי הכנסת לעניין התחולה על נאשמים, מכל מקום הנוסח שנתקבל מחיל זאת על כולם.

כמו כן הוחרגו מסעיף איסור הפרסום מקרים של תאונות דרכים ופעולות איבה, דבר שהוא במידה רבה עיגון של המצב כיום בפועל.

בנוסף, לאור הקביעה שפרסום דמויות הקרובות לקטין היא בין הפעולות העלולות לגרום לזיהויו בפרסום ולכן אסורות, הובהר (בס"ק (ה)), שכאשר מדובר בקטין שהוא בן משפחה של אדם שמייחסים לו עבירה, אין בכך כדי למנוע פרסום דמות הבגיר שהעבירה מיוחסת לו.