הצעת חוק לטובת רוכשי יחידות הנופש

לאחר אלפי תלונות שהגיעו למועצה לצרכנות בעניין כבילת רוכשי יחידות הנופש, הגיש ח"כ אריה ביבי הצעת חוק שנועדה לשחררם
הצעת חוק של ח"כ אריה ביבי תנסה למגר את התופעה של כבילת צרכנים, הרוכשים יחידות נופש בחוזים שמהם הם לא יכולים להשתחרר, כאשר עליהם להמשיך ולשלם בגין אחזקת אותן יחידות.

ההערכה היא שקיימות בישראל כ- 100,000 משפחות שרכשו יחידות נופש. בעשור האחרון הפכה תעשיית יחידות הנופש לתעשייה שמייצרת קושי עצום לעשרות אלפי צרכנים בישראל, שמצאו עצמם מוציאים עשרות אלפי שקלים עבור יחידת נופש שבה הם אינם משתמשים, ואף נדרשים לשלם אלפי שקלים נוספים כל שנה בגין דמי אחזקה ליחידות אלה.

מנתונים שמפרסמת המועצה לצרכנות עולה תמונה קודרת מאוד: למעלה מ-2,000 מתלוננים ב-6 השנים האחרונות ואף קיימת מגמת גידול במספר התלונות.

אותם צרכנים, שרכשו יחידות נופש (בדר"כ תחת לחץ שיווקי אינטנסיבי ביותר), מצאו עצמם שבויים בחוזים שאינם יכולים להשתחרר מהם, לצד העובדה שהם נדרשים להמשיך ולשלם דמי אחזקה גבוהים ביותר. כיום עומדים דמי האחזקה על סכום של כ- 2,000 ₪ לשנה, בגין אחזקת יחידת נופש לשבוע אחד בלבד. בעניין זה אף הוגשה לבית המשפט התובענה הייצוגית הגדולה ביותר בישראל – תובענה של כ- 8,000 לקוחות, אשר נדונה בימים אלה.

על פי המועצה לצרכנות, מהתלונות שהגיעו עולה תמונה קשה לכאורה של הטעיות סדרתיות שיטתיות וסדרת עבירות נוספות לכאורה על חוק הגנת הצרכן. ניראה שלעיתים מתפתים הצרכנים להיענות להזמנה להשתתף באירוע בו יקבלו פרסים או ישתתפו בהגרלת מוצרים יקרי ערך, ולאחר שמפעילים עליהם לחצים בלתי סבירים המכונים "שיווק אגרסיבי" הם מתפתים לחתום על עסקה לרכישת "מועדון נופש אקסקלוסיבי".
בדיעבד מסתבר להם כי הם הוחתמו על עסקה לרכישת יחידת נופש שאינם חפצים בה, במקרה הטוב, ולאחרים מתברר כי שילמו במיטב כספם עבור יחידת נופש שאינם יכולים לממש את הזכות להשתמש בה.

הצרכנים מוצאים עצמם מול שוקת שבורה. מחד הם אינם מנצלים את המוצר שרכשו ואף אינם יכולים לסיים את החוזה, ומאידך הם נדרשים לשלם כל שנה סכומים שהולכים וגדלים, מבלי שתהיה להם יכולת לשלוט על סכומים אלה. נדמה שלא קיים סוג דומה של הסכם שבו הצרכן כבול לכל חיו בהסכם שבו הוא לא יודע כמה יהיה עליו לשלם, ואין לו אפשרות להשתחרר ממנו.

במצב דברים זה, לא פלא שקיימים צרכנים רבים שמוכנים למסור את יחידות הנופש שרכשו, ללא תמורה, ובלבד שהמקבל ייקח על עצמו את הוצאות התחזוקה של יחידת הנופש. הניסיון מלמד שגם כאשר בעלי יחידות הנופש מציעים למסור אותן ללא תמורה (את אותן יחידות שעבורן שילמו עשרות אלפי שקלים!), אין רבים שמוכנים לקחת אותן מהן, בוודאי שלא הגורם ששיווק את יחידת הנופש מלכתחילה.
מצב זה גורם לקושי נוסף והוא ניצול מצוקת הצרכנים שמעוניינים למכור את היחידה שברשותם.
על רקע זה צצים גופים כאלה ואחרים שמפתים את הלקוחות בהצעות שעניינן "עזרה" במכירת יחידת הנופש, או "בייעוץ משפטי" לתהליך של תביעת כספי הרוכשים, או אפילו במתן "החזר השקעה" על היחידה שרכשו. במקרים רבים עולה שמדובר בעצות אחיתופל שכל עניינן הוא לגזול מהלקוחות כספים נוספים, תוך ניצול המצוקה והרצון שלהם להיפטר מהיחידות שרכשו, כשבסופו של התהליך הלקוחות נותרים עם היחידה ועם הוצאות כספיות גדולות עוד יותר.

בהתאם, הצעת החוק באה להגביל את החופש הבלתי מוגבל של משווקי יחידות הנופש להעלות את תעריפי האחזקה השוטפים ללא כל הגבלה.

הצעת החוק דורשת ממשווקי היחידות לעדכן את הצרכן מראש בכל התעריפים שיהיה עליו לשלם בזמן שהוא מחזיק ביחידת הנופש. כמו כן, היא מאפשרת למשווק יחידת הנופש לספק את השירותים הנדונים בעלות נמוכה יותר מזו שעליה התחייב. תיקון זה ימנע מצב שבו לקוחות מתחייבים על תשלום עתידי שהם לא יודעים מהו.

בנוסף, הצעת החוק באה לקבוע תנאים שבמסגרתם ניתן יהיה לסיים את החוזה שבין המשווק לרוכש היחידה, שכן אין הדעת סובלת מצב שבו לקוח יהיה קשור בהסכם לכל חיו מבלי שתעמוד לו האפשרות להשתחרר ממנו בתנאים מסוימים.

הצעת החוק מציגה איזון סביר בין האינטרסים של הצדדים השונים - משווק יחידת הנופש מחד ורוכש יחידת הנופש מאידך. איזונים אלה מתקיימים שכן מצד אחד נשמרת זכותו של הרוכש לסיים את ההתקשרות והוא יוכל להשיב את יחידת הנופש למשווק ולהפסיק לשלם את התשלומים השוטפים עבורה, ומצד שני השבת היחידה תתבצע ללא תמורה, ובכך יקבל לידיו המשווק את היחידה ויוכל לשווקה שוב ולהפיק ממנה רווחים נוספים.