ביהמ"ש העליון מנהל מקום בילוי אחראי אישית להפרת זכויות יוצרים במקום

קבע, כי מנהל מקום בילוי אחראי להפרת זכויות יוצרים במקום, למרות שההכנסות הכספיות כתוצאה מההפרה היו מיועדות לכיסה של החברה, ולא ישירות לכיסו של המנהל
בית המשפט העליון קבע, כי מנהל מקום בילוי אחראי להפרת זכויות יוצרים במקום, למרות שההכנסות הכספיות כתוצאה מההפרה היו מיועדות לכיסה של החברה, ולא ישירות לכיסו של המנהל.

סעיף 2(3) לחוק זכות יוצרים 1911 קובע כי רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון או למקום שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים...

במקרה הנדון, מדובר בחברה שהפעילה בבית קפה בקניון בנתניה, ואשר נקבע כי היא ומנהלה הפרו את זכויות היוצרים בגין קיום הופעה של אמן שביצע יצירות אשר הזכויות בהן נמסרו לאקו"ם ללא רשותה. בערעור שהגישו נקבע כי המנהל אינו אחראי להפרה שכן לא מתקיים בו יסוד התועלת הפרטית.

ראשית קבע השופט רובינשטיין כי אמנם לא הוגשה תביעה נגד האמן שהוזמן להופיע בבית הקפה, אך למעשה הוא המפר העיקרי והישיר של זכות היוצרים.

לעניין קיום יסוד התועלת הפרטית אצל מנהל החברה, נקבע כי אכן דרישת "התועלת הפרטית" צריכה להתקיים באורגן אישית, אך יש לפרשה באופן שאינו דורש הכנסה כספית ישירה לכיסו.

"בסופו של דבר, אף אם הכנסות תאגיד אינן הכנסות מנהליו - ככלל ניתן להתייחס לתועלת (ואין המושג זהה למושג רווח כספי) הצומחת למנהל מהצלחתו בתפקידו ומהצלחת החברה" כתב השופט.

בנוסח הנוכחי של החוק, הוחלפה הדרישה "הרשה אדם לתועלתו הפרטית" לדרישה "המרשה לאחר, למטרת רווח". שינוי זה מפחית למעשה מהדרישה לתועלת אישית, ונועד לאפיין את טיב ההפרה.