בתמ"ת סבורים כי להכרה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת תהיה תרומה זניחה לשוק העבודה

כך עולה מחוות דעת שגובשה לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה במשרד
שיעור ההשתתפות של אמהות לילדים עד גיל 4, יעלה בשיעורים זניחים, בעקבות ההכרה בהוצאות הטיפול בילדים כהוצאה מוכרת לצרכי מס, והיא לא תשפיע באופן משמעותי על הגידול בשיעור ההשתתפות של נשים ואמהות בכלל המשק

כך עולה מחוות דעת שגובשה לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת. חוות דעת זו צפויה להיות מוצגת מחר (ד') בדיון בוועדה למעמד האישה בכנסת, ומטרתה לבחון האם יגדל שיעור ההשתתפות של אמהות בכוח העבודה כתוצאה מההכרה בהוצאות הטיפול בילדים כהוצאה מוכרת במס.

אל המסקנות בחוות הדעת הגענו לאחר שניתחנו את הממצאים הבאים והמפורטים במסמך חוות הדעת:
שיעורי ההשתתפות והתעסוקה של אמהות יהודיות הוא גבוה מאד בעוד שבקרב אמהות ערביות הוא נמוך מאד. להכרה בהוצאות מטפלת כמעט ולא תהיה השפעה על שיעורי הגידול בתעסוקה של שתי האוכלוסיות.

שיעור ההשתתפות בכח העבודה של אמהות לילדים עד גיל 4 היה בשנת 2007 63.5%. יודגש כי קיים פער ניכר בין שיעורי ההשתתפות של אמהות יהודיות (76.9%) לבין אלה של ערביות (22.1%), ולפיכך יש לנתח כל קבוצת אוכלוסייה בנפרד.
לאחר שניתחנו את הנתונים הגענו למסקנה שלא ניתן יהיה להגדיל באופן משמעותי את שיעורי ההשתתפות של אמהות יהודיות בשל הכרה בהוצאות מטפלת לצרכי מס, בעוד שניתן להגדיל את שיעורי ההשתתפות של נשים ערביות רק לאחר שיוסרו חסמים שיפורטו בהמשך, ואלו אינם קשורים להוצאות הטיפול בילדים.

שיעור התעסוקה של אמהות יהודיות שהילד הצעיר שלהן עד גיל 5 הוא 69.3% - נמצא כי שיעור זה גבוה באופן ניכר מממוצע שיעור התעסוקה במדינות ה-OECD שעמד על 56.6%.
להערכתנו, מדינת ישראל הגיעה למיצוי כמעט מלא של שיעורי ההשתתפות והתעסוקה של אמהות יהודיות, ובשנים הבאות הם צפויים לגדול בעקבות שינוי במבנה ההשכלה של אוכלוסיה זו, בשונה מכך שיעור ההשתתפות של אמהות ערביות - הוא נמוך מאד בעיקר בשל קיומם של חסמים המונעים את שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה.

היציאה של אמהות משוק העבודה היא זמנית

שיעורי ההשתתפות של אמהות יהודיות גדלים באופן משמעותי ממועד סיום חופשת הלידה בתשלום (שהינה בת 14 שבועות) ועד שהפעוט בן שנתיים. על-פי אומדן המינהל, שיעור ההשתתפות של אמהות יהודיות לילדים עד גיל שנה עומד על 66%, עולה לכ- 78% בעת שגילו של הילד שנה עד שנתיים, ועולה פעם נוספת ל- % 82-85, כאשר הילד גדול יותר.
מגמה דומה נמצאה גם בקרב אמהות ערביות, אולם שיעורי ההשתתפות שלהם ככלל הינם נמוכים מאד (26% בקרב אמהות לילדים בגילאי 5-9, בהשוואה ל- 21% בקרב אמהות לילדים בגילאי 0-1).
באופן טבעי וללא התערבות המדינה אמהות חוזרות לשוק העבודה כאשר הילד גדל .

מספר האמהות הצפויות להשתלב בעבודה בשל ההכרה בהוצאות הטיפול הוא קטן ביותר

על פי אומדן המינהל, המתבסס על ניתוח המאפיינים של אמהות לילדים צעירים שאינן משתתפות בכח העבודה, מספר האמהות לילדים צעירים היכולות להשתלב בכח העבודה עומד על כ- 24 אלף אמהות ערביות וקרוב ל- 12 אלף אמהות יהודיות. רק כ- 35% - 50% מתוכן ישתלבו בכח העבודה, אם תפעיל המדינה תוכניות מיוחדות . ראוי לשוב ולהדגיש כי החסמים המרכזיים המונעים מנשים ערביות להשתלב בעבודה, אינם רצונן של האמהות לעבוד, וההוצאות הגבוהות הצפויות בשל הטיפול בילדים. מכאן שההכרה בהוצאות הטיפול לא היא שתסייע בשילובן בעבודה, אלא קיומם של מקומות עבודה, נגישות תחבורתית ושינוי עמדות בקרב מעסיקים, וללא פתרונן של בעיות אלה, נראה כי רק אמהות מעטות יצליחו להשתלב בעבודה. לגבי אמהות יהודיות מעלה הניתוח שההכרה בהוצאות הטיפול תוכל אולי לעודד כ- 6,000 אמהות, שחלק מביניהן הן נשים חרדיות בעלות משפחות ברוכות ילדים, נשים בעלות השכלה נמוכה וכדומה, שספק אם ההכרה בהוצאות הטיפול לצרכי מס, לכשעצמה, תוכל לעודדן לצאת לעבודה מחוץ למשק הבית.