חנויות שמכרו משחקי וידאו לא חוקיים יפצו את 'אטארי' ב- 120 אלף שקל

ביהמ"ש בת"א קבע כי חנויות של רשת מאמא יוקרו הפרו את זכויות היוצרים של אטארי בכך שמכרו עותקים מזוייפים של משחקי וידאו המיועדים למכשירי Nintendo
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, כי חנויות של רשת מאמא יוקרו הפרו את זכויות היוצרים של אטארי, בכך שמכרו עותקים מזוייפים של משחקי וידאו המיועדים למכשירי "Game Boy" מתוצרת "Nintendo. החנויות חויבו לפצות את אטארי ב 120,000 שקלים בגין שש הפרות.

אטארי טענה, כי הצגת המשחקים המפרים למכירה בחנויות ומכירתם מהווה בין היתר, הפרת זכויות יוצרים, עוולת גניבת עין, עוולת הכבדה והתערבות לא הוגנת ואף עוולה של הטעיית צרכנית, ודרשו פיצוי כספי בסכום של 2,650,000 שקלים.

החנויות טענו, כי בזמן אמת לא ידעו, ואף לא היה עליהם לדעת, כי המשחקים המפרים שנמכרו על ידם בחנויות אינם משחקים מקוריים של קבוצת אטארי, שכן מדובר במשחקים מאיכות טובה שזהים מבחינה חיצונית לכותרים, והם אף נרכשו מספק אמין ובמחיר דומה למחירם של הכותרים המקוריים.

ראשית נקבע, כי גם אם משחקי וידאו אינם נופלים לאחת מן הקטגוריות הקבועות בחוק, הרי שאין כל ספק כי מדובר ביצירה מקורית המוגנת אף היא בזכות יוצרים, וכי הוכח כי משחקי הוידאו בגינם הוגשה התביעה הפרו את זכויות היוצרים של אטארי.

השופטת ענת ברון קבעה, כי אמנם החנויות הן לא אלה שהעתיקו, ייצרו או ייבאו את המשחקים המפרים, אלא "רק" הציעו אותם למכירה בחנויות, אך החוק אוסר גם על מכירה והפצה מסחרית של יצירות שהועתקו בידי אחר. לעניין זה, דורש החוק הוכחה כי המוכר ידע כי מדובר ביצרה מפירה, והפסיקה פירשה את יסוד "הידיעה" ככזה שכולל גם "עצימת עיניים".

נקבע, כי במקרה זה, ולאור טענות קודמות שהופנו כנגד מאמא יוקרו בנוגע להפרת זכויות אטארי במשחקים, היה על הנתבעים לנקוט משנה זהירות ולוודא כי המשחקים הנמכרים על ידם אינם מזויפים. בנוסף, הוכח כי הנתבעים יכלו בבאמצעים סבירים לגלות כי מדובר במשחקים מזוייפים.

לעניין הפיצוי, נקבע ,כי במקרה זה אין יסוד לפסיקת פיצויים על דרך האומדנא, אך יש להעמיד את סכום הפיצוי על הסכום המרבי הקבוע בפקודת זכות יוצרים - 20,000 שקלים עבור כל הפרה, וזאת כיוון שאין זו הפעם הראשונה שבה התבצעה בחנויות ברשת מאמא יוקרו הפרה של זכויות היוצרים של אטארי וכיוון שקיים יסוד סביר להניח כי מדובר בנזקים בלתי מבוטלים.