בית משפט השלום בתל אביב קבע, כי בנק אינו רשאי לגבות עמלת פרעון מוקדם כאשר הוא זה אשר הקדים את מועד הפירעון מיוזמתו

בנק דיסקונט חויב להשיב ללקוחות את עמלת הפירעון בסך של יותר מ 43,000 ש"ח
אתר פסק דין: בית משפט השלום בתל אביב קבע, כי בנק אינו רשאי לגבות עמלת פרעון מוקדם כאשר הוא זה אשר הקדים את מועד הפירעון מיוזמתו. הבנק חויב להשיב ללקוחות את עמלת הפירעון בסך של יותר מ 43,000 ש"ח.

בשנת 1998 פתחו חשבון בבנק דיסקונט, ונטלו מהבנק הלוואות בסכום כולל של 2,800,000 ש"ח. התובעים טוענים שהבנק גבה מהם סכומים ביתר, כולל עמלת פירעון מוקדם שגבה מהם לאחר שהעמיד את החוב לפירעון מיידי, ואף גרם להם הוצאות מיותרות ללא הצדקה, ולכן הגישו תביעה על סך 636,464 ש"ח.

ביחס לעמלת הפירעון טען הבנק, כי מדובר בעמלה המשקפת פיצוי על הנזק הכלכלי שנגרם לו בשל הפירעון המוקדם, ולכן אין כל הבדל מי הוא יוזם הפירעון לצורך גביית העמלה.

נקבע, כי הבנק אינו רשאי לגבות עמלת פירעון מוקדם כאשר הוא זה שהקדים את מועד הפירעון של החוב מיוזמתו, על ידי העמדתו לפירעון מידי.

השופטת נורית רביב קבעה, כי מעצם העובדה שמדובר ב'עמלה', ברור שמדובר בתמורה עבור שירות, ולכן, כאשר הלקוח מבקש להקדים את הפירעון, יש הצדקה לגביית העמלה. לעומת זאת, כאשר הבנק מעמיד חוב שטרם הגיע מועד פירעונו, לפירעון מידי, הוא למעשה מבטל את ההסכם עם הלקוח, ומטרת הקדמת מועד הפירעון הינה הכשרת הקרקע לגביית החוב טרם זמנו. במצב זה, הבנק אינו נותן שירות אלא עושה לגביית החוב, ולכן אין הצדקה לגביית עמלה מהלקוח.

"אין צורך לומר שהבנק אינו יכול לגבות מלקוחו כספים ככל שיחפוץ. הבנק כמו הלקוח פועלים במסגרת הסכמית ומחויבים לה, ונימוקים כלכליים או אחרים, אינם יכולים לשמש צידוק לגביית כספים שאינה מגובה בהסכמים או בחוק" כתבה השופטת.

כיוון שחלק מטענות התובעים נדחו, חויב הבנק לשלם להם 257,359 ש"ח בגין וכן את עמלת הפירעון המוקדם בסך 43,777.63 ש"ח.