תבע פיצוי בגין איחור בהגעת הכבודה כשש שנים לאחר הטיסה - ולא יפוצה

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחתה את התביעה וקבעה כי עילת התביעה התיישנה
התובע טס לצ'ילה בסוף שנת 2001 באמצעות מספר טיסות אותן הזמין דרך איסתא: טיסת "אל-על" מישראל למדריד, טיסה של חברת תעופה לנצ'ילה ממדריד לסאנטיאגו וטיסת המשך לדרום צ'ילה. לטענתו, עקב התרשלות החברות או מי מהן, לא הגיע לידיו הכבודה כאשר הגיע לצ'ילה, אלא כעבור חמישה ימים, וכן חל עיכוב בהגעת הכבודה כאשר חזר לארץ בתחילת שנת 2002. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין ההוצאות והנזקים שגרמו לו העיכובים.

חברות התעופה ואיסתא הכחישו את טענות התובע בדבר איחור בקבלת הכבודה, בין השאר בשל היעדר ידיעה על כך עקב הזמן הרב שחלף ממועדי הטיסות, שאינו מאפשר להן לברר את הטענות כנגדן. חברת אל על אף טענה, כי היא פיצתה את התובע בגין האיחור בהגעת הכבודה לידיו עם חזרתו לישראל, אך בשל חלוף השנים הרבות, אין באפשרותה להוכיח זאת.

התביעה התיישנה

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחתה את התביעה, וקבעה, כי עילת התביעה התיישנה.

ע"פ הקבוע באמנת וורשה, הזכות לפיצוי בגין נזק שנגרם לכבודה תפקע, אם התביעה לא תוגש תוך שנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו או מהתאריך שבו היה אמור להגיע. תקופת התיישנות זו, חלה על כל המדינות החתומות על אמנת ורשה (וביניהן ישראל), ונועדה למנוע את הצורך בשמירת ראיות לפרקי זמן ארוכים, ולאפשר קיום דיון מהיר בתביעות מסוג זה.

במקרה הנדון, הטיסה לצי'לה היתה בסוף שנת 2001, והתובע חזר לישראל בתחילת שנת 2002, אך התביעה הוגשה רק בסוף דצמבר 2008, ולכן פקעה זכותו של התובע להגיש תביעה בנוגע לאיחור בהגעת הכבודה, ולא ניתן להורות על הארכת המועד להגשת התביעה.

למרות שתביעתו נדחתה, לא חויב התובע בהוצאות משפט.