מהו גדר המיסוי הישיר המוטל על עסקאות דיור מוגן בשווה-כסף ?

בין המערערת (הבעלים של בית דיור מוגן) לבין הדיירים בוצעה עסקה בשווה-כסף השקולה לשתי עסקאות שוק שבמסגרתן נטלה הלוואה מהדיירים ושילמה להם ריבית שוק ובכך נגרמה לה הוצאת ריבית
בין המערערת (הבעלים של בית דיור מוגן) לבין הדיירים בוצעה עסקה בשווה-כסף השקולה לשתי עסקאות שוק שבמסגרתן המערערת נטלה הלוואה מהדיירים ושילמה להם ריבית שוק (ובכך נגרמה לה הוצאת ריבית); את הסכום שנתקבל בידם, שילמו הדיירים למערערת כתשלום על מתן שירותי דיור מוגן (ובכך התהוותה למערערת הכנסה ממתן שירותי דיור).

בית המשפט העליון קבע, כי אין לזקוף למערערת הכנסה חייבת נוספת בגין הטבת הריבית הגלומה בפיקדונות. זאת, כיוון שכאשר אין יסוד להניח שהצדדים פעלו באופן לא כלכלי, הרי שההוצאה וההכנסה יהיו בגובה זהה. מאחר והפיקדון שימש לייצור ההכנסה אצל המערערת, יש להתיר בניכוי את ההוצאה הנלווית לפיקדון כהוצאה עסקית, דבר אשר מקזז למעשה את ההכנסה החייבת בגין ההטבה הגלומה בפיקדונות.

המשנה לנשיאה, השופט ריבלין קבע עוד, כי אין להתיר בניכוי את הוצאות השיערוך בגין יתרת "הרכיב הנשחק" מהפיקדון במלואה, כיוון שלא מתקיימים התנאים שנדרשים לצורך התרה בניכוי של הוצאה הנובעת מחוב תלוי.