אלי רייפמן הגיש הבוקר בקשה דחופה לביהמ"ש המחוזי בת"א לביטול צו כינוס הנכסים שהוצא כנגדו

מבקש מבית המשפט לערוך עיון חוזר בצו הכינוס או לאפשר לו להגיע להסדר עם נושיו
"לא לוויתי כסף כדי לכסות חובות הימורים או לנהל חיי מותרות – כל מה שעשיתי, עשיתי כדי לשמור על החברה. מזה שנתיים שאני נאבק בניסיונות השתלטות על חברה שבניתי ולשם כך לוויתי כספים מכל מקור אפשרי, בנקאים, חוץ בנקאיים, חברים ומשפחה בכדי שאוכל לרכוש מניות של החברה ולצמצם את אפשרויות ההשתלטות..... מעולם לא ביקרתי באולם בית משפט, מעולם לא הואשמתי בעבירה ותמיד החזרתי כל הלוואה שלקחתי. כל פשעי שביקשתי לשמר את מקום עבודתם של עובדי החברה שהקמתי עם שותפיי ולהגן עליהם מפני השתלטות עוינת שכל מטרתה המוצהרת הייתה פירוק החברה ומימוש נכסיה.

איני שונה מ'טייקונים' אחרים במשק ומחברות ציבוריות אשר הונם הצטמק בעת האחרונה ואין כל ספק כי אין מקום להגדיר את כולם פושטי רגל. פעלתי ואפעל, אם יאפשר לי ביהמ"ש, למימוש נכסיי כדי שאוכל להשיב כל חוב שאני חייב"

רייפמן טוען, באמצעות עורכי דינו אפיק-תורג'מן, כי בהליך שהתנהל נגדו נפלו פגמים רבים אשר כל אחד מהם מהווה שיקול לביטול פסק הדין. הטענה המרכזית שמעלה רייפמן היא כי נגרם לו עיוות דין בשל איחוד דיון בשתי בקשות פשיטת הרגל, האחת של CCM Master Qualified Fund מיום 29 דצמבר, 2008 ואילו הבקשה השנייה, היא בקשת Rockmore Investment Master Fund אשר הוגשה כבקשת הצטרפות לבקשת CCM ביום 27 ינואר, 2009 ונדחתה על ידי ביהמ"ש ובקשה חדשה שהוגשה על ידי Rockmore ביום 3 פברואר, 2009.
בתחילת הדיון אשר התקיים ביום 24 מרץ, 2009, קבע בית המשפט כי יתקיים דיון רק בבקשתה של CCM (ולפי החלטתו ייקבע האם יש צורך בדיון נוסף לעניין בקשת Rockmore) ואילו בפועל, אוחד הדיון בשתי הבקשות תוך דיון בשתי מערכות נסיבות שונות כאילו היו מערכת נסיבות אחת. רייפמן טוען עוד כי, באיחוד הדיון נשללה ממנו הזכות לצרף מסמכים נוספים כגון חוות דעת רואה חשבון לעניין נכסיו והסכמי ההלוואות שלקח.

כמו כן, טוען רייפמן כי בקשתו להחלפת הייצוג בשל ייצוג לקוי ובלתי הולם והן בקשתו לחקירת עד מרכזי שנעדר מהדיון בשל אי-הבנה כלל לא נשקלו בטרם שניתן פסק הדין לכינוס נכסיו. זאת ועוד שבסיום הדיון מיום 24 מרץ 2009 נאמר לצדדים כי יימסר להם מועד לשימוע, בעוד שבפועל ניתנה כבר למחרת ההחלטה בעניינו.

רייפמן הגיש תצהיר לביהמ"ש בו הוא מציין כי יש לו נכסים בשווי העולה על 190,000,000 דולר ארה"ב העולים על חובותיו שמוערכים (לרבות הריבית הצבורה עליהם) על כ-35 מליון דולר ארה"ב ותומך את בקשתו גם בעמדת כונס הנכסים הרשמי, בשני התיקים, שקבע כי אין מקום לתת צו כינוס נכסים ואף נתן חוות הדעת כי מתצהירו של רייפמן עולה שיש בידו נכסים מספקים לתשלום חובותיו.