תיבה מתוך דוח יציבות פיננסית

בנק ישראל

בין תיקי האשראי של הבנקים עשויה להתקיים חפיפה כתוצאה מחשיפה ללוֹוים משותפים. תופעה זו יוצרת ערוץ קישוריות שדרכו זעזוע ייחודי לבנק מסויים עלול לעבור לבנקים נוספים ולהפוך למערכתי.

במערכת הבנקאות הישראלית אין היקפים משמעותיים של חפיפה מכוּונת (עסקאות סינדיקציה), ורוב החפיפה בה אינה מכוּונת (סינדיקציה דה פקטו). היא נוצרת בין היתר עקב המגבלות הרגולטוריות על החשיפות של בנק בודד (מגבלת החשיפה ללווה, קבוצת לווים וענף), שכן אלה מאלצות לווים בעלי צורכי אשראי גדולים ללוות מכמה בנקים.

ההסתברות שבנק יספק אשראי ללווה שקיבל אשראי מבנק/ים אחר/ים עולה עם (א) מידת האינטראקציה של הבנק עם עסקי הלווה, אם דרך הלוואות קיימות לקבוצת הלווים שהוא נמנה עימה ואם דרך היכרות עם הענף שהוא פועל בו, ו-(ב) מידת החפיפה בין תיק הנכסים של הבנק לתיק הנכסים של הבנק/ים המלווים האחר/ים.
ניתוח הנתונים על חשיפות האשראי הגדולות ב-2005—2015 מעלה כי אומנם החפיפה בין תיקי האשראי של הבנקים בישראל ירדה, אך היא נותרה משמעותית.

תקציר התיבה שנכתבה ע"י ד"ר קונסטנטין קוסנקו, נועם מיכלסון וטל סידו:

קשרי הגומלין בין הבנקים הם ערוצים פוטנציאליים להעברת סיכונים, להעצמתם ולהפיכתם למערכתיים. האגף ליציבות פיננסית בבנק ישראל עוקב אחר התפתחותם של קשרים אלה. בתיבה המצורפת מתוארת המתודולוגיה המשמשת אותנו לבחינת מידת החפיפה בתיקי האשראי של הבנקים בישראל, המהווה את אחד הערוצים הללו, ומציגים ממצאים עיקריים. הניתוח מתבסס על דוחות חשיפות אשראי גדולות המדווחים לפיקוח על הבנקים אחת לרבעון בין השנים 2005-2015.

מידת החפיפה נקבעת בהתאם לדימיון בין תיקי ההלוואות של הבנקים. הדימיון גדל ככל שבתיקי ההלוואות של הבנקים השונים קיימות הלוואות שניתנות לאותן חברות. ככל שהלוואות אלה משמעותיות יותר מבחינת גודלן כך גדלה מידת הדימיון/חפיפה בין תיקי ההלוואות של הבנקים.

מהניתוח עולה כי הדימיון בתיקי ההלוואות של הבנקים בישראל ירד במהלך השנים האחרונות אך עדיין מידת החשיפה ללווים משותפים אינה מבוטלת. תופעת הדימיון בין תיקי ההלוואות נוצרה מביקוש של חברות גדולות לאשראי עבור מימון הפעילות שלהן שבנק אחד לא מסוגל לספק, וזאת למשל בשל מגבלות רגולטוריות על חשיפה ללווה בודד, לקבוצת לווים ולענף. בנוסף, היענות של בנק להיות מלווה ללווה שכבר לווה מבנק אחר תלויה, בין היתר, בגורמים הבאים: היכרות הבנק עם תחום הפעילות של הלווה, כלומר הענף בו פועל הלווה, או עם חברות אחרות הנמנות על אותה קבוצת לווים אליה הוא משתייך; העדפה להלוות לחברה אשר כבר לווה מבנק שדומה לו מבחינת הרכב תיק הנכסים – תופעה זו נמצאה גם במחקרים דומים בעולם (Love for correlation).

כאמור, חפיפה בתיקי הנכסים יוצרת קישוריות בתוך המערכת הפיננסית, דרכה זעזוע ייחודי לבנק מסוים או ללווה גדול יחסית מתעצם ומתפשט בכלל המערכת והופך למערכתי. מידת ההתפשטות והעוצמה תלויים במידת הקישוריות ובעוצמת הזעזוע הראשוני. הניתוח של תופעת התיקים החופפים והקישוריות מספק לבנק ישראל כלי נוסף לניטור וניתוח התפתחות הסיכונים במערכת הפיננסית והשלכותיהם על תפקודה.