ייסוף השקל – תמונת מצב

מזה כשבועיים אנו עדים למהלך של תנודות שערים במהלכן תנועת פיחות השקל נבלמה וסוגיית ייסוף השקל שבה לככב כמרכז הזירה.
לאחר חצי שנה של עודפי ביקוש מאז אוגוסט 2014 ועד לינואר 2015 נרשמים בחודשיים האחרונים עודפי הצע מט"ח הגוררים לייסוף השקל כל פעם אל עבר רמות שפל חדשות. בתבנית פעולה שכזו, הרי שללא פעולותיו של בנק ישראל הפועל כמבוגר האחראי ניתן היה לסמן מחדש את פוטנציאל ייסוף השקל בתנועה לעבר רמת 3.60 ש"ח לדולר.

מה גרם לשינוי במגמה מפיחות השקל לייסופו ?
דעות שונות ומגוונות מושמעות מצד מומחים ובעלי דעה שונים באשר לסיבות לתפנית, יש הגורסים כי מדובר בפעילות ספקולטיבית של הזרים ואחרים טוענים להשפעת תנועות ההון של המשקיעים הזרים לעבר השוק המקומי. יש הרואים במגמה של רכישת חברות ישראליות לצד השקעות זרות בשוק המקומי כגורם לייסוף השקל כאשר ישראלים מקבלי דולרים מעדיפים למכור את הדולר ולעבור לאחזקה בשקל.
להערכתנו ייסוף השקל בזירה המקומית נובע משילובם של מספר גורמים שחברו כבתנועת מספריים. מצד אחד היקף פעילותם של הגורמים הזרים בשוק המטבע המקומי רשם עליה חדה מרמת השפל של יולי 2014 עת תפסו הזרים כ 25% מנפח הפעילות לכדי למעלה מ 40% שתפסה פעילות הזרים בנתוני מרץ 2015. שינוי משמעותי המורכב בעיקרו מפעולות החלף להם השפעה מוגבלת בלבד על היקף עודפי המטבע. לדעתנו לא בזרים ניתן לתלות את ה"אשם" כגורמים המרכזיים שמובילים לייסוף הש"ח אלא את עיקר האחריות ראוי להטיל על כתפי הגופים המוסדיים. הייסוף הישראלי הינו תופעה מוכרת הנובעת מפעילותם המקומית של הישראלים בכבע הפרטי והמוסדי כאחד. הגופים המוסדיים ובראשם חברות הביטוח, קרנות הנאמנות, הפנסיה ודומיהם החלו לפעול בתקופה האחרונה בהיקף כספי משמעותי לצמצום חשיפתם לתנועת שער הדולר. הירידה בריבית השקל יצרה מצב חדש בו קיים פער ריבית שלילי בין ריבית השקל הנמוכה לריבית הדולר הגבוהה, דבר הגורם להפסד לכל מי שביקש להגן על אחזקתו בדולר.

בזירה הגלובלית, רצף נתונים כלכליים מאכזבים והחשש מהתמתנות קצב ההתאוששות הכלכלית התרמו למימושים בשוקי המניות. משקיעים אשר ביקשו לצאת מאחזקתם ולשוב למטבע המקור גרמו להחלשות הדולר אל המטבעות המרכזיים בכלל וכן גם אל מול השקל. מבחינת נתוני בנק ישראל עולה כי חלה התרחבות משמעותית בהיקף פעילות הסקטור המוסדי בזירת המט"ח במגוון תחומים מעסקות ההמרה ועד לעסקות ההחלף.

רמת המכפילים השוררת בבורסות המרכזיות בכלל ובאירופה ובארה"ב בפרט, לצד הציפייה כי גם במקרה של עליה ריבית הדולר לטווח קצר הרי שריבית הדולר לטווח ארוך אינה צפויה לעלות בעתיד הקרוב, שכן מדוע שתהא ריבית הדולר לטווח ארוך גבוהה מהמקבילה לה בפורטוגל או בספרד ?? במצב ענינים שכזה, הפוטנציאל לתנודות שערים נותר בעינו ושער הדולר עשוי להמשיך לנוע בתחום שערים רחב.

להערכתנו באמצעות הורדת ריבית הש"ח ופגיעה בכדאיות אחזקתו, ניתן לעודד את הפעילות הכלכלית בצריכה ובהשקעה ולמתן את פעילות הגופים המוסדיים עם צמצום היקף היצע המט"ח זה הגורר לייסוף. בהעדר אלטרנטיבות השקעה ובסביבת ריבית אפס, כאשר הציבור הרחב אינו פועל בהקיפים משמעותיים ישירות בשוקי ההון הרי שפוטנציאל הביקוש להשקעה בשוקי המניות הזרים והמקומי כאחד טרם מיצה את כוחו. הביקוש לאחזקה בנירות ערך זרים תורם לביקוש למטבע זר ובסביבת פער ריביות שלילי עשויים רבים להעדיף שלא להגן על המרכיב המטבעי הכרוך ברכישת ני"ע זר ולמתן בכך את עודפי הצע המט"ח.

להערכתנו בראיה לטווח ארוך תנועות ההון הזר יכריעו את המערכה והשקל יישוב להתחזק אולם בטווח הקצר ועל רקע תוכנית ההרחבה הכמותית שהחלה בחודש מרץ האחרון באירופה ואשר תומכת בחולשת האירו ובענין בשוקי המניות, צעדי הממשל בסין הפועל לעידוד הפעילות הכלכלית, פעולותיו האגרסיביות של הבנק המרכזי ביפן ואף הורדת הריבית הנוספת הצפויה באוסטרליה כל אלו משמרים את השפעת "מלחמת המטבעות" ותומכים בפעילותו של בנק ישראל לעידוד הפעילות הכלכלית בין היתר באמצעות שמירת תנאי סחר נוחים ובראשם שער חליפין גבוה ומתגמל.

בנק ישראל מצליח באמצעות פיחות השקל לספק רשת הגנה לתעשיה המקומית ובראשה למפעלים הפועלים בסביבה בעלת שולי רחב מצומצמים כבתעשיה המסורתית והחשופים ליבוא זול ומתחרה. המהלך מיטיב רבות גם עם היצואנים המקומיים הנדרשים להתמודד עם חולשת מטבעות יעד היצוא, כאירו, הליש"ט ומטבעות רבים שנחלשו ואליהם מופנה היצוא הישראלי. התיצבות הדולר בתחום 3.80-4.20 ש"ח לדולר סיפק לתעשיניים ובראשם ליצואנים רמת שערים הנוחות לגידור ולהתמודדות בתחרות הקשה השוררת בזירה הגלובלית.

בהעדר ממשלה נבחרת מחובתו של בנק ישראל לעמוד על המשמר ולספק רשת הגנה לעידוד התעסוקה, יציבות המחירים והצמיחה.