סטנלי פישר: מדינה שיש לה רזרבות גדולות בטוחה יותר מבחינה כלכלית גם אם מתרחשים ארועים חריגים בעולם

הנגיד בוועדת הכספים: יש עלות בהחזקת המט"ח. אך יש גם יתרון ואף רווח
הנגיד, סטנלי פישר, השיב היום בועדת הכספים לשאלות שהופנו אליו על ידי חבר הכנסת כרמל שאמה וחברי כנסת נוספים בנוגע למדיניות המוניטארית בתקופה האחרונה והאינפלציה.
להלן תמצית דברי הנגיד:
בכוונתי להתחיל בתיאור כללי על דרך קבלת החלטת הריבית. יש לנו שלושה קריטריונים בקביעת הריבית: השגת יעד האינפלציה, תמיכה ביעד המרכזי של הממשלה – בעיקר תעסוקה וצמיחה, תמיכה ביציבות הפיננסית.
בשנה האחרונה היינו במצב של מיתון במשק העולמי והישראלי. למעשה, בעולם, מדובר במיתון הכי רציני מאז המיתון הגדול במאה הקודמת. כבר בתחילת המיתון העולמי הנוכחי ידענו שהמשק הישראלי צפוי להיפגע. ידענו שעלינו לדאוג למשק בשתי המטרות האחרות אבל גם תוך השגת יעד האינפלציה.
בהחלטת הריבית האחרונה, ראינו שיש יותר סימנים לתפנית בצמיחת המשק. אם כי עדיין אין לנו עוד נתונים שאפשר להתבסס עליהם שמעידים על סוף המיתון, אך נראה שאנו קרובים לסופו.
לגבי ההשפעה שיש למדיניות בנק ישראל על הוזלת המשכנתאות אמר הנגיד כי הורדנו את הריבית כדי שתהיה השפעה על המשק. ריבית נמוכה מעודדת נטילת הלוואות, הגברת הצריכה והשקעות בבורסה. השפעות אלה מעודדות את יציאת המשק ממיתון דרך הגדלת הביקושים ודרך שיפור היכולת של פירמות לגייס הון. נכון שאנשים לא מרוצים מכך שאין להם תשואה נאה לכספם בבנקים. אבל זה בדיוק גורם לאנשים למצוא אלטרנטיבות שיש בהן כדי לעודד את הצמיחה במשק.

לשאלתו של ח"כ גפני בדבר תרומת בנק ישראל לאינפלציה, השיב הנגיד כי לפני שהתחלנו במדיניותנו המרחיבה, היה קיים חשש לדיסאינפלציה. המדיניות של בנק ישראל כוונה, בין היתר, להכניס את האינפלציה לתוך היעד. ההערכה היא כי אלמלא המדיניות המרחיבה שלנו, היום היינו באינפלציה שלילית.

הנגיד הסביר על הדילמה שהיתה בהחלטת הריבית האחרונה. צריך להגיע להחלטה שמאזנת בין המטרות. בהחלטה האחרונה, להותיר את הריבית על חצי אחוז מצד אחד אך מצד שני להפסיק את רכישות האג"ח, בחרנו לתמוך בצמיחה, לשמור על האינפלציה הנמוכה ולתמוך ביציבות הפיננסית. למעשה כבר בהחלטה האחרונה החלטנו לרסן חלק מהמדיניות המרחיבה בכך שהודענו על הפסקת רכישות האג"ח.

בנוגע לשאלות שנשאל הנגיד על המדיניות בשוק המט"ח, אותה החל בנק ישראל להפעיל ביומיים האחרונים אמר הנגיד כי יש עלות בהחזקת המט"ח. אך יש גם יתרון ואף רווח. מדינה שיש לה רזרבות גדולות בטוחה יותר מבחינה כלכלית גם אם מתרחשים ארועים חריגים בעולם. קוריאה וברזיל למשל, טיפלו במשבר שחוו ביתר קלות דווקא בזכות הרזרבות הגבוהות שהיו להם. הריבית שאנו משלמים על גיוס השקלים דומה לריבית שאנו מקבלים על המט"ח ולכן אנו לא מפסידים על כך.

בתשובה לשאלות שהופנו אליו על האפשרות לקבוע יעדים ברורים לשער החליפין אמר הנגיד כי קביעת גבול עליון ותחתון על שער החליפין נכשלה בהרבה מדינות. ב-97 שער החליפין היה בגבול התחתון. כך, בנק ישראל נדרש לרכוש מט"ח כדי להחליש את השקל. אז זה גרם לאינפלציה כי הבנק היה מחויב לגבול התחתון ונאלץ לפחת את השקל. יחד עם זאת, גם אם קובעים את שער החליפין, צריך להיות גמישים. אחרת המשחק מול השחקנים בשוק עשוי להיות מסוכן.

אנו מדגישים את החשיבות של הייצוא להתפתחות הכלכלה המקומית. כולם מבינים שלטווח הארוך הבנק המרכזי לא יוכל לעמוד נגד השוק לנצח. בתקופת המיתון השפענו על שער החליפין ואני חושב שזה תרם לכך שהמיתון שלנו היה קצר יותר ממה שקרה בעולם. לפעמים מה שעושה השוק זה לא מוצדק. במקרים כאלה הבנק המרכזי ירצה לפעול כדי שהשער יהיה מבוסס על מה שקורה במשק ולא על ספקולציה. בזמן זה, הציבור חושב על הצורך בתיסוף אך בהמשך יכול להיות גם מצב הפוך. יחד עם זאת התעשיינים צריכים לקחת בחשבון שבטווח הארוך הם צריכים להכניס למערכת השיקולים שלהם שער חליפין המתאים יותר לטווח זה.