משקי הבית בישראל יוצרים כיום כ-30% מפליטת גזי החממה העירוניות על ידי צריכת חשמל.

לדברי ד"ר דגני, על אף הנתונים המעודדים, הבנייה הירוקה בישראל לא מתקדמת, משום שאין עדיין חקיקה בנושא, ולכן אין חובה לעשות זאת ברשויות המקומיות, קיים חשש ניכר בקרב קבלנים בהקשר לבנייה הירוקה.
"החשש נובע משתי סיבות גיאוקרטוגרפיה: עלייה של 83% במודעות לבנייה ירוקה בשלוש שנים
40% מהציבור מוכנים להוסיף למחיר הדירה לפחות 25,000 ₪ עבור מגורים ב'בית ירוק'

רמת המודעות של הציבור לבנייה ירוקה בעלייה מתמדת מאז 2009. בקרב הנמצאים בשוק הדיור, עומדת היום המודעות לבנייה ירוקה על 33% לעומת 18% בשנת 2009, עלייה של כ-83%. גם בקרב מי שאינו נמצא בשוק הדיור עלתה רמת המודעות מ-14% ל-23%, עלייה של כ-65%, כך עולה מניתוח כלכלי ראשוני שערכה ד"ר רינה דגני, מנכ"ל קבוצת גיאוקרטוגרפיה ומתכננת ערים, העומדת בראש צוות העורך כיום מספר תכניות אב להפחתת גזי חממה ביישובי ישראל.


בנייה ירוקה פירושה בנייה לפי תו תקן, שעיקרו, בין השאר, שמירה על צריכת אנרגיה נמוכה בדירה, שתביא לחיסכון של כ-25% לפחות בצריכת החשמל, על ידי אוורור, איטום, מיזוג, תאורה וכו'.


תוספת העלות הממוצעת לדירה שנבנית בבית עם תקן ירוק נעה לפי פרויקטים שגיאוקרטוגרפיה מלווה נעה בין 25,000-40,000 ₪ לכל היותר.




נכונות לשלם


מהמחקר עולה שנכונות הציבור לשלם עבור תקן בנייה ירוקה גבוהה כאשר מבינים את המשמעות של הבנייה הירוקה: 35% מהציבור מוכנים לשלם כ-25,000 ₪ ויותר עבור דירה העומדת בתקן של בנייה ירוקה. בשנת 2009 הנכונות לשלם עבור תקן של בנייה ירוקה הייתה נמוכה ועמדה על 26% בלבד. ב- 2009, כאשר המודעות לנושא הייתה יותר נמוכה הרגישות למחיר הייתה גבוהה יותר ועמדה על 35%, כלומר הפחתת המחיר בכ- .30% הביאה לתוספת ביקוש של כ-35%.


עיקריות: חוסר ידע והכרות עם הבנייה הירוקה ומרכיביה, ולכן עד שלא יהיו מוכרחים לעשות זאת, כנראה, לא יתנדבו מרצונם החופשי, אלא אם כן תהיה דרישה מהשוק, וכן הקבלנים שתופסים את הבנייה הירוקה כעלות נוספת, דבר שמשפיע מעט מאוד על המחיר".


לסיכום, ד"ר דגני מעריכה שבתוך זמן קצר, מספר שנים מצומצם מאוד, רוב הבנייה החדשה תהיה ירוקה, ובעיקר בתכניות מתאר חדשות, בהן ניתן לעשות זאת ביתר קלות.