בעלי בניינים בת"א תובעים את העירייה ב-2 מיליארד שקל בשל אישור תוכנית שימור

הטענה המרכזית של התובעים היא שערך הנכסים ירד בגלל מגבלות השימור ועלויות השיפוץ, שגבוהות משמעותית משיפוץ נכסים רגילים, וכרוכות בהליכים מורכבים ואיטיים
בעלי 320 בניינים הגישו תביעות בהיקף של כשני מילארד שקל נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית תל אביב, בגין ירידת ערך הנכסים שנובעת מאישור תוכנית השימור. זאת, על פי חוק התכנון והבנייה, המאפשר הגשת תביעות פיצוי נגד הוועדה המקומית בגין התוכנית.

הטענה המרכזית של התובעים היא שערך הנכסים ירד בגלל מגבלות השימור ועלויות השיפוץ, שגבוהות משמעותית משיפוץ נכסים רגילים, וכרוכות בהליכים מורכבים ואיטיים. כך, למשל, בניין לשימור נדרש לתעד בתיק שימור את ההיסטוריה של הבניין, הליך שעולה כסף ולוקח זמן. השיפוץ נעשה תחת ביקורת אגף השימור בעירייה, עלות השימור גבוהה בגלל שימוש בחומרים יקרים, וגם לאחר הסיום, הבניינים כפופים להוראות תחזוקה יקרות.

תוכנית השימור של תל אביב חלה על בניינים שהוחלט כי יש להם ערך אדריכלי או היסטורי שראוי לשמרו. הבניינים מחולקים לבניינים לשימור מחמיר ולשימור קל. כל סוג קיבל בתוכנית תמריץ כלכלי, אך בעלי נכסים רבים טוענים כי עלויות השימור גבוהות מדי, והזכויות מעטות מדי. בנוסף, טוענים בעלי הנכסים כי תוכנית בניה אחרות, כמו תמ"א 38 (תוכנית לחיזוק מבנים), מעניקות זכויות בניה שלא חלות על בניינים לשימור.

לעומתם טוענת העירייה כי התוכנית אינה מורידה מערך הנכס, ואף משביחה אותו, בגלל זכויות הבניה הנוספות שהיא מעניקה, ובגלל שסימון נכס כנכס לשימור יוצר מיתוג ייחודי שמעלה את שווי הנכס. לטענת העירייה, בעבר היא אף דרשה דמי השבחה מבעלי הנכסים. הסוגיה נידונה אצל מספר שמאים, שחלקם הכריעו כי המיתוג אכן יוצר השבחה, ואחרים קבעו כי להגדרת המיתוג אין ערך כלכלי בנכס.