עמותת "תושבים למען נווה צדק" חויבה לשלם 100 אלף שקל לאחר שניסיונה לעצירת בניית מגדל רב קומות בשכונה כשל

עתירת העמותה נגד התכנית נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות כבוד השופט דר' עודד מודריק החליט לדחות עתירה מנהלית שהוגשה על ידי עמותת התושבים למען נווה צדק שביקשה לבחון מחדש תוכנית לבניית מגדל רב קומות בשכונה – תוכנית שכבר אושרה לאחר שעברה את כל השלבים התכנוניים הנדרשים, ואף פורסמה למתן תוקף.

בהחלטה תקדימית, קיבל השופט את טענות היזם, שיוצג על ידי עורכי הדין צבי שוב וגלית קיט, לפיהן העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, בהיעדר זכות עמידה ובהיעדר זכות עילה, וכי עניינה כבר נבחן ואושר על ידי כל הוועדות התכנוניות הנדרשות, ובהן המועצה הארצית לתו"ב שהינה הגוף התכנוני העליון.

בספטמבר האחרון עתרה עמותת "תושבים למען נווה צדק" נגד תוכנית תא/3596 – "מתחם ליבר", לבניית מגדל רב קומות, שאושרה כבר על ידי המועצה הארצית לתכנון ובניה לפני מספר חודשים, ואף פורסמה למתן תוקף, עוד טרם הגשת העתירה.

מטרת התכנית המוצעת הינה, בעיקרה, לשנות את ייעוד המתחם לאזור מגרש מיוחד (לבניה למגורים או למשרדים), הכולל שטח פרטי פתוח ושטח ציבורי פתוח. התכנית המופקדת הציעה שתי חלופות לניצול השטח. חלופה אחת לשימוש משרדים וחלופה שנייה לשימוש מגורים, והועדה המחוזית לתו"ב הוסיפה חלופה נוספת של שימוש מעורב למגורים ולמסחר. זאת, מבלי שנתבקש להגדיל את אחוזי הבנייה המאושרים לשטחים עיקריים, שנקבעו עוד קודם לכן במסגרת תכנית תא/2342, שחלה על המתחם ושאושרה כבר בשנת 1991. במסגרת העתירה נדרש כי התוכנית שאושרה כאמור תיבחן מחדש.

שתי החברות, אינטרקולוני טאוורס, המיוצגת על ידי עורכי הדין צבי שוב וגלית קיט ממשרד עורכי הדין צבי שוב, וליבר-טאוור שיוצגה על ידי עוה"ד אלי וילצ'יק ,מנהלות לגבי הבניין סדרת הסכמים מותנים, שעיכוב הבנייה כפי שדרשה העמותה בעתירתה, היה מביא ככל הנראה לביטולם.

אינטרקולוני היא בעלת השטח והזכויות לבנייה. לפני מספר חודשים נחתם הסכם אופציה בין חברת אינטרקולוני לליבר, במחיר של 7 מיליון שקלים למכירת הבניין לליבר תמורת 200 מיליון שקלים. להסכם האופציה הוכנס סעיף הארכה תמורת 3 מיליון שקלים – אולם החשש היה כי העיכוב בבירור העתירה, עלול להכשיל את העסקה ולהשאיר את המוכרת ללא קונה מסיבות שאין לקבלם.

"אין לי אלא לקבוע שאין בידי העותרת עילת ערר", כתב בפסיקתו השופט מודריק. "השאלה שניצבה לפני ועדת הערר היא שאלה ברירה בין חלופות הקרקע – זו שאלה תכנונית מטבע עניינה – השאלה עברה את כל מדורי הבחינה והעיון התכנוניים", הוסיף השופט בין נימוקיו לדחיית העתירה. לפיכך קבע כי "אין מדובר בהחלטה שהתקבלה בדרך פגומה תוך הפרת הדין או משיקולים שאינם ענייניים על כן נשמט הבסיס מתחת לפני העתירה".