בעלי קרקע בראשל"צ מבקשים דיון נוסף על הפקעת אדמות שביצע צה"ל ב-1973

בעלי קרקע פרטיים מראשון לציון מבקשים דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון שאיפשר למדינה לקחת מקרקעין שבבעלותם ולעשות בהם שימוש ללא פיצוי במשך 40 שנה
בעלי קרקע פרטיים מראשון לציון מבקשים דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון שאיפשר למדינה לקחת מקרקעין שבבעלותם ולעשות בהם שימוש ללא פיצוי במשך 40 שנה. בעלי הקרקעות פנו בשבוע שעבר לבית המשפט העליון בבקשה כי יורה על קיום דיון בהרכב מורחב בפסק הדין שניתן על ידו, ולפיו הוכשרו פעולות של משרד הבטחון שסגר מקרקעין של מאות בעלים פרטיים במערב ראשון־לציון במשך קרוב לארבעים שנה ללא תשלום פיצוי.

פסק הדין עסק בקרקע בשטח של מאות דונמים המצויה על חוף ימה של העיר ראשון־לציון. בשנת 1973 הוציא הרמטכ"ל דאז, רב אלוף דוד אלעזר (דדו), צו סגירה על שטח במערב העיר, סמוך לחוף הים. צו הסגירה הורה על גידור שטח של כ־150 דונם ועל יתרת שטח החלקה בשטח של כ־178 דונם הוטלו מגבלות בנייה וגישה מוחלטות. למרות עשרות השנים שחלפו, והעובדה שהמדובר בקרקע בעיר ראשון לציון ולא קרקע הסמוכה לגבול, הרי שמאז שנת 1973 ועד ימינו אלה מחזיק ומשתמש משרד הביטחון, באופן בלעדי וייחודי בשטח המגודר, באופן המונע מבעלי הקרקע את הגישה אליהם ו/או אפשרות לממש זכויותיהם.

על פי נתוני משרד הביטחון, כרבע מהקרקעות במדינה סגורים בצו רמטכ"ל, ללא שמשולמים לבעלי הקרקע פיצויים. לכן להכרעת בית המשפט העליון השפעה על בעלי קרקעות רבים בישראל. בפסק הדין שניתן לפני כמה חודשים איפשר בית המשפט העליון הלכה למעשה למשרד הביטחון, בהכשר של חוק מנדטורי, להפקיע מאזרחים מקרקעין ולעשות בהם שימוש משך עשרות שנים ללא כל פיצוי.



בעלי הקרקע טוענים בבקשתם כי העובדה שמשרד הבטחון אינו נדרש לשלם ולו שקל אחד בגין אחזקתו במקרקעין הרי שאין לו שום זרז לבדוק האם המקרקעין הללו אכן נדרשים לו בצורה אמיתית.


במהלך כל התקופה נמנעת מבעלי המקרקעין, הגישה לחלקה, ההנאה בשטח המגודר שבחלקה, והוטלו על החלקה מגבלות חמורות המונעות תנועה מוחלטת של אזרחים במקום. אם זה לא היה מספיק, הרי שבמהלך כל השנים שבהם לא שילמה להם מדינת ישראל דמי שימוש ו/או מפקיעה הקרקע באופן שיחייב תשלום פיצויים, נדרשו ושילמו מאות הבעלים הפרטיים למדינת ישראל מס-רכוש בגין "הקרקע שבבעלותם", זאת חרף העובדה שאותה מדינה היא זו המונעת מהם אפשרויות לגישה ולשימוש בחלקה (זאת מאחר והחלקה לא הופקעה אלא "רק" הוטל עליה צו סגירה).