בתום המשבר: באפסילון מעריכים כי ישראל יכולה להצטרף לצד הצומח של העולם

חוזים כי העולם המתפתח יתאושש במהירות רבה מזו של העולם המפותח
אחת התחזיות שנשמעו בתחילת המשבר הניחה שהמשבר שהחל בארה"ב יגרום להיפרדות כלכלית בין ארה"ב לשאר העולם.
התפישה הזו הניחה שהצמיחה בעולם המתפתח תצליח לחפות על הירידה בצמיחתו
של המשק האמריקאי ותוך זמן מה, אמריקה תשקע לתוך מיתון בעוד שהשווקים
המתפתחים יתאוששו ויצליחו לשמר את שיעורי הצמיחה המרשימים שהם הציגו
בעשור האחרון. המציאות, כידוע התבררה כשונה. ארה"ב, עדיין ככוח הכלכלי הגדול
בעולם משפיעה במידה רבה על כל פינה בעולם, אפילו אם אלו מקומות שקיימים בהם
כל הסיבות הכלכליות/דמוגרפיות להמשך התפתחות מואץ.

אבל יתכן ששנת 2008 יצקה את היסודות לשינוי במגמה הזו. תחילת 2009 מוצאת
חלקים נרחבים בעולם המתפתח (וישראל ביניהם) בנקודת התחלה טובה בהרבה מזו
שנמצאת בה ארה"ב וחלקים נרחבים אחרים בעולם המערבי (בריטניה, למשל). וכך,
התהליך שכולם ציפו שיקרה בתחילת המשבר שעשוי לסמן את הנקודה שבה החל
תהליך של שינוי ביחסי הכוחות הכלכליים בעולם, יחל בשנה הקרובה.

נראה שהעובדה שכל השווקים בעולם ירדו ב 2008 בשיעורים די דומים מצליחה
להסתיר את הפערים העמוקים שקיימים ביכולות הכלכליות שבין ארה"ב לבין העולם
המתפתח, בעיקר סין. אולם, מלאכת השיקום שמוטלת כעת על הממשל האמריקאי
היא קשה ומורכבת וככל הנראה תארך זמן רב מאוד. למרות שממש לא מתחשק לנו
להצטרף למגמת ההפחדה ששלטת כעת בקרב הפרשנים והיועצים הכלכליים בעולם,
בחינה של מצבו של המשק האמריקאי מעלה תמונה...מפחידה. ככה זה, כשהצרכן
הממוצע קונה מעבר ליכולתו במשק תקופה כל כך ארוכה. חגיגת האשראי שאיפיינה
את שלושים השנים האחרונות בארה"ב גרמה לכך ששיעור החיסכון הפרטי בארה"ב
ירד לרמתו הנמוכה ביותר אי פעם, 0% . לשם השוואה, שיעור החיסכון הפרטי בישראל
עומד על כ-20%.


שיעור החיסכון הפרטי בארה"ב

לאמריקאי הממוצע אין ברירה אלא להתחיל לשלם את חובותיו. הוא יגדיל את שיעור החיסכון שלו על חשבון הצריכה וישפיע בכך ישירות על צמיחת התל"ג האמריקאי שהצריכה הפרטית מהווה כ 70% ממנו. התהליך הזה יגרום לכך שארה"ב תחווה בשנים הקרובות שיעור צמיחה נמוך באופן ניכר מהממוצע של השנים האחרונות.
זה עדיין רק צד אחד של המשוואה. מפני שבצד השני, עולות ונערמות ההתחייבויות. והתחייבויות יש לשלם, בעיקר אם הן של ממשלת ארה"ב. תוכניות החילוץ שחלקנו כבר איבדו את היכולת לעקוב אחריהן עומדות לכבול את ידי הממשל האמריקאי בשנים הקרובות וליצור מציאות כלכלית חדשה בעולם. ראשית, הנתונים. החוב הפדרלי עומד כיום על 90% מהתוצר. למי ששכח, נזכיר שבישראל יחס החוב לתוצר עומד על כ 77% . אבל בתוך הנתון הרשמי מסתתר מוקש קטן.
החוב האמיתי הוא גדול בהרבה מאחר והממשל לקח על עצמו את התחייבויותיהן של CITIGROUP ,AIG ,  פאני ופרדי ועוד רבים ורעים אחרים. היחס האמיתי של חוב לתוצר בארה"ב עומד למעשה על למעלה מ 100%.
רק לשם המחשת חומרת המציאות, הנתונים הללו לא היו מאפשרים לארה"ב להתקבל לגוש היורו. בקיצור, ארה"ב עומדת בפני תקופה ארוכה שבה היא תצטרך להפנות יותר ויותר משאבים לכיוון החזר חובות ופחות משאבים ליצירת צמיחהכלכלית.
ההשפעה של התהליך הזה תורגש בדולר שיאבד מערכו, באג"חים האמריקאיות שנסחרות כעת בתשואה שמבטאת יותר פחד ופחות צמיחה כלכלית. בל נשכח שלמעלה מ 60% מהחוב האמריקאי מוחזק ע"י זרים, בעיקר סין ויפן. מה בדיוק התמריץ שיש כיום למחזיקים הזרים להחזיק באגרות אלו ? התשואה הגבוהה? החוב האדיר של המנפיק? עכשיו אפשר להבין למה התכוון רמי פורטיס בשירו: "אין ספק שזוהי שקיעתה של הזריחה".
אבל בצד השני של האוקיינוס, העניינים נראים שונים בהרבה. שיגעון הקניות של האמריקאים השאיר בקופתם של הסינים רזרבות של למעלה משני טריליון דולר שנהנים גם מיתרת זכות בחשבון השוטף שעומדת על כ 10% מהתוצר לעומת יתרה שלילית של 5% בחשבון השוטף האמריקאי. וכשהקופה מלאה ואין צורך להנפיק כמויות אדירות של חוב על מנת לממן תכניות חילוץ/האצה למיניהן, סביר להניח שהתמורה נטו של התוכניות הללו תהיה גבוהה מאוד. הסינים הציגו תכנית האצה בהיקף של כ 600 מיליארד דולר שמיועדת להשקעה בתשתיות, עידוד הצריכה המקומית, הטבות מס ועוד. היחס של היקף התכנית הסינית לכלכלה שלה דומה להשקעה של כשלושה טריליון (המיליארד החדש) דולר בארה"ב.
ישראל, יכולה גם היא להצטרף לצד הצומח של העולם. זה אמנם כבר מעייף לשמוע, אבל השינוי הדרמטי שחוותה הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות מאפשר היום לאוצר לצאת בתוכנית תמיכה לחוב הקונצרני, במתן ערבויות לאשראי בנקאי ובהטבות מס למשקיעים זרים.
אף אחת מהתוכניות שהציג האוצר (למרות שלקח לו קצת זמן להגיב) אינה נוגסת בתקציב או מאלצת את המדינה להגדיל את חובה. בכך טמון למעשה פוטנציאל ההצלחה שלה. בנוסף, המגזר התעשייתי (בעיקר היצואנים) אבחן כבר מזמן את שינויי הכיוון של הכלכלה הגלובלית והחל לנתב יותר ויותר משאבים לכיוון השווקים המתעוררים. מגמה שככל הנראה תואץ מאוד בשנים הקרובות.
לפיכך, התחזית שלנו לזמן הקרוב היא: צמיחתו של המשק האמריקאי תרד ברבעונים הקרובים לרמה שנמצאת מתחת לממוצע של השנים האחרונות. התשואה על אגרות החוב האמריקאיות תעלה בשיעור חד והדולר יאבד מערכו.
במקביל, העולם המתפתח יתאושש במהירות רבה מזו של העולם המפותח, מה שיגרום לעלייה הדרגתית במחירי הסחורות והאינפלציה.