ההאטה במשק הסיני שלאחר האולימפידה לא צריכה להדאיג את ישראל

ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית בפסגות בית השקעות:
עדיין אין הערכה רשמית לעלותה של האולימפיאדה בביג'ין, אבל אין בכלל ספק שהיא תהיה היקרה בהסטוריה, ויקרה בשיעור דו-ספרתי – ואולי אף תלת-ספרתי - מאולימפיאדת אתונה שעלתה ליוונים $2.6 מיליארד לפני ארבע שנים.
נסיון העבר מלמד שמעטות הן האולימפיאדות המחזירות לעיר המארחת את ההשקעה בהן. זכורה לרעה במובן הזה, האולימפיאדה שאירחה מונטריאול ב 1976- . רק לפני שנה-שנתיים, בישרו ראשי העיר בחגיגיות מרירה (או שמא היה זה במרירות חגיגית) שהחזירו את הדולר האחרון מהלוואות העתק שלקחה העיר שלושים שנים קודם לכן.

ברכת האולימפיאדה
באופן מסורתי, הפעילות הכלכלית במדינות המארחות את האולימפיאדות עולה בשנים שלפני האולימפיאדה בזכות השקעות העתק בבניית המתקנים האולימפיים ובהקמת התשתיות, וממשיכה לעלות במהלך המשחקים עצמם בזכות הפעילות הכלכלית הנוצרת מאירוח המשחקים. לבייג'ין אין מה להתבייש בהשקעות שביצעה במתקנים ובתשתיות, אבל ההאצה בפעילות הכלכלית השוטפת לה חיכו תושבי בייג'ין, לא ממש מתממשת – ההיפך הוא הנכון (אבל יש עוד שישה ימים עד סוף האולימפיאדה, מי יודע). מצד אחד, הערכות שניתנו לפני חודשים מספר היו שיגיעו 400 אלף "תיירי אולימפיאדה". אבל לנוכח הנפילה בת 20-30% במספר המבקרים ביוני וביולי בהשוואה לשנה שעברה, אי אפשר שלא לפקפק בתחזית. העובדה שתפוסת החדרים המיועדים לתיירי האולימפיאדה עמדה על 80% בלבד בראשית אוגוסט, גם היא לא מעודדת. הרשויות הסיניות עושות עבודה מצוינת של שיטור בגבולות העיר ובתוכה – כל כך מצוינת, שהירידה במספר המבקרים היא אחת מתוצאות הלוואי.
שלא לדבר על זה שלנוכח החשש מתמונות של אתלטים משתעלים בדרכם לקו הסיום, אסרו הסינים על כניסתם של מיליון כלי רכב לעיר ועצרו את פעילות המפעלים והמחצבות בשטחי העיר ובסביבתה
חודשיים לפני תחילת המשחקים – בוודאי לא משהו שתורם לפעילותהשוטפת של ענפי התעשיה והמסחר בעיר.
אכזבה נוספת ספגו הסינים והמשקיעים הזרים בסין, עם המשך נפילתו של שוק המניות בסין. השוק איבד עד ראשית אוגוסט 55% מהשיא שנרשם בו באוקטובר 2007 , והמשיך ואיבד עוד 15%ב 18- הימים הראשונים של אוגוסט. הסינים חשבו/קיוו שלממשל שמוכיח שחשוב לו מספיק ליפות את טקס הפתיחה של האולימפיאדה, בשביל לעשות שימוש בפוטושופ, חשוב יהיה גם לדאוג שהבורסה לא תיפול ותגנוב את ההצגה למשחקים האולימפיים. התקווה הזו, דרך אגב, מופרכת הרבה פחות ממה שזה נשמע.
עד לפיצוץ משבר האשראי בארה"ב, היו הרגולטורים הסיניים מהגורמים המשפיעים ביותר על שוק המניות בשנחאי.
העלאות מס על רווחי הון, הפחתתם, מגבלות על השקעות של זרים שהוסרו והוטלו, מגבלות על השקעות של סינים מחוץ לסין שעברו תהליך דומה, מגבלות על קבלת אשראי לצורכי השקעה, ועוד ועוד שינויים רגולטוריים ששימשו ווסת ללחצי הביקוש או ההיצע.

קללת האולימפיאדה
מחקרים שבחנו את "אפקט האולימפיאדה" מצאו שהפעילות הכלכלית נפגעת בשנים שלאחר האולימפיאדה בעקבות נפילת מתח מתבקשת – הרי את השקעות הענק בתשתית אין צורך לשכפל שנה נוספת, והעיר המארחת נותרה עם מתקני ספורט שוממים ועם אלפי חדרים שאוגרים קורי עכביש.
ב 6- מבין 10 האולימפיאדות האחרונות, קצב הצמיחה במדינה המארחת היה גבוה יותר בשנת האולימפיאדה מאשר בשנה שקדמה לה. לא שיעור מובהק בשביל שניתן יהיה להסיק ממנו מסקנות. משכנעת קצת יותר היא הסטטיסטיקה ממנה אנו למדים שב 9- מבין 10 האולימפיאדות האחרונות, ירד קצב הצמיחה בשנה שאחרי האולימפיאדה – מממוצע של 7.1%לממוצע של 4.3% (יוצאת הדופן היא גרמניה שצמחה ב 1972- ב 4.3%- וב 1973- בחצי אחוז יותר).

השאלה הנישאת בפי כל, היא האם סיפורה של סין יהיה שונה?
מצד אחד, יש סיבה ממש טובה לחשוב שהתשובה תהיה כן, ושסין תהיה יוצאת הדופן השניה מבין 11 האולימפיאדות האחרונות ותמשיך להציג שיעורי צמיחה גבוהים גם בתום האולימפיאדה.
בראש ובראשונה בגלל גודלה העצום של הכלכלה הסינית שיכולה לגמד אירועים כלכליים שלמשקים אחרים לוקח שנים ועשורים לעכל. אי אפשר להשוות את ההשפעות שהיו לאולימפיאדה באתונה על כלכלת יוון, למשל, להשפעות שיהיו לאולימפיאדת בייג'ין על כלכלת סין. עם כל הכבוד לבייג'ין, הפעילות הכלכלית בה אחראית בסה"כ ל 3-4%- מהפעילות הכלכלית בסין כולה.
שנית, כלכלת סין כולה נמצאת בתנופת בניה והשקעות מזה עשור ויותר. בשלוש השנים האחרונות הגיע היקף ההשקעות בסין כולה ל $1.6- טריליון. ההשקעות בביג'ין לקראת האולימפיאדה היוו 1% מסכום זה.
שלישית, בשנתיים הקרובות יחליפו שלושה מגה-פרויקטים את האולימפיאדה כשואבי השקעות ומיצרי פעילות כלכלית:
שנחאי תארח את תערוכת ה world expo במאי 2010 . מדובר בכנס ענק הנודד בין מדינות מארחות שונות אחת לשנתים-שלוש ומארח משתתפים מכל העולם. התערוכה נחשבת לארוע השלישי בגודלו בעולם, אחרי האולימפיאדה והגביע העולמי בכדורגל. במהלך ששת החודשים בהם תוצג התערוכה, צפויים לבקר בה 25-35 מיליון איש. ההשקעה בה מוערכת ב 50-70%- מסך ההשקעה האולימפיאדה – סדר גודל של 2-3 מיליארד דולר.
בנובמבר 2010 תארח גאנגזו, העיר השלישית בגודלה בסין, את המשחקים האסיאניים עם עלות מוערכת של בערך 50-70% מעלות האולימפיאדה.
חוץ מזה, יש תוכניות להקמת קו רכבת בוליט בין בייג'ין לשנחאי, שעלותה מוערכת בכ 3- מיליארד דולר.
ואם מישהו עדיין דואג שלא ישאר לסינים במה להשקיע אחרי המשחקים האולימפיים, המשחקים האסיאנים התערוכה העולמית והרכבת המהירה, באה רעידת האדמה בסיצ'ואן לפני חודשים מספר, וטלטלה גם את ההנחה הזו.
לכאורה, אנחנו מסודרים. אבל כל העובדות המשכנעות הללו רק גורמות לנו לחשוב שהצמיחה בסין לא תואט בגלל "בלוז סיומם של המשחקים האולימפיים", היא תואט בגלל שהפעילות הכלכלית בכל העולם תואט.

האטה העולמית תגיע גם לסין
העולם כולו נכנס להאטה בעקבות המשבר הפיננסי הגלובלי שהחל בארה"ב. לפני שנה ויותר, כשכבר הלך והתחוור שארה"ב תיכנס להאטה ברמה כזו או אחרת, רווחה תיזה חדשה ועל פיה בניגוד לעבר, יש "הינתקות" בין מצבה של כלכלת ארה"ב לבין המשקים המתעוררים והמשק הסיני בראשם. אם בעבר ניתן היה לסכם את האמונה הרווחת במשפט "ארה"ב מתעטשת, העולם מתקרר", הרי שהמאמינים בתיזת ההינתקות, גרסו ש"ארה"ב מתעטשת, העולם בקושי אומר לה לבריאות". לא קנינו את התיזה לפני שנה, אנחנו בוודאי לא קונים אותה היום כשברור שההאטה
הולכת להיות משמעותית משסבר העולם לפני שנה. ההאטה בארה"ב תהיה, להערכתנו, ממושכת משצופים החזאים, והיא תגיע גם לסין. לא הינתקות, לא חומה ולא כיפת ברזל.
חלק לא מבוטל מהפעילות הכלכלית של סין הוא בייצור מוצרים (בד"כ מוצרי ביניים) שבסופו של דבר מוצאים את דרכם למערב. ברגע שהביקוש של המערב יורד, הביקוש ליצוא הסיני יורד גם הוא.
בנוסף, סין מפעילה בשנה האחרונה מדיניות כלכלית מרסנת שנועדה למנוע את המשך העלייה בקצב האינפלציה במדינה (עומד היום על 7% ). עליית המחירים נובעת מסיבות חיצוניות – עליית מחירי הסחורות בכל העולם – אך גם מסיבות מקומיות - קצב הצמיחה הגבוה בסין (למעלה מ 10%- ). המדיניות המוניטרית המרסנת והמגבלות שהטיל הממשל על מתן אשראי, יתרמו את חלקם להאטת האינפלציה במקביל להאטה גם בקצב הצמיחה.
המשק הסיני לא יכול לבנות על שוק המניות שלו שיתרום לצמיחתו בשנה הקרובה. כאמור, מאז ראשית השנה איבד השוק 55% מערכו. המשבר הפיננסי העולמי שהחזיר את מרבית שוקי המניות בעולם לרמות המחירים ששררו בהם לפני שנה-שנה וחצי, רק האיץ את פיצוצה של בועת המניות בסין. נפילה כל כך חדה במניות, אינה דבר שמשפיע לטובה על סנטימנט המשקיעים והצרכנים במדינה.
האטה בסין = 8% צחוקים
הצמיחה במשק הסיני צפויה, על פי רוב החזאים, לרדת מקצב שנתי של 12% לקצב של 9% . חוזי השחורות המקצועיים עוד מרחיקים לכת וחוזים צמיחה של 8% - הדבר הקרוב ביותר ל"מיתון" במונחי צמיחה סינית. כמו עוד הרבה דברים בסין, גם מספרים אלו מבטאים סדרי גודל אחרים מהמוכר לנו. אבל חוסר יכולת לשמר את המאניה בצמיחה הסינית, קרי מעל 8% בשנה, עלול להוביל לדפרסיה. האמירה המקובלת היא שהצמיחה בסין צריכה לעמוד על 7% לפחות, על מנת לייצר מספיק מקומות עבודה למיליוני הסינים הנכנסים לשוק ההון. עליה באבטלה, בצירוף אינפלציה גבוהה ושוק מניות קורס, הוא מתכון לערעור היציבות הפוליטית, טוענים פרשנים, וסין אינה מדינה שידועה בסובלנותה או בטיפולה העדין ברמזים לערעור אפשרי של יציבות פוליטית.
אולם למרות התחזית שלנו ועל פיה ההאטה העולמית תהיה חריפה וממושכת משחוזה הקונצנזוס, וגם סין תחוש בה, הרי שכל עוד השכר בסין ממשיך לעלות, קשה להיות שותפים לתחזיות על עודף מסוכן בהיצע כח אדם.

האולימפיאדה הסינית והבעיה היהודית
להאטה כלכלית בסין – אם בעקבות סיום האולימפיאדה ואם ללא קשר אליה – תהינה השפעות מרחיקות לכת על משקי העולם כולו: הפעילות הכלכלית בסין מהווה 6% מהפעילות במשקי העולם. חשוב אולי אף יותר – הביקוש הסיני לנפט מהווה 80% מתוספת הביקוש העולמי לנפט בשנתיים האחרונות.
גם בנושא הביקוש לנפט, נתון שאינו קשור כלל לאולימפיאדה שווה אזכור: רשויות סין (ואיתם גם רשויותיהן של שכנותיה באסיה) הפחיתו לפני כחודש את הסבסוד על מחירי הבנזין והסולר. בין לילה עלו המחירים ב 17%- - לא שיעור שהצרכן הסופי יכול להתעלם ממנו. אם עד למהלך זה ידענו שהביקוש לנפט מצידה של ארה"ב פוחת, אך הביקוש במזרח יותר ממחפה על כך, הרי שבשבועות האחרונים, לראשונה מאז החל מחיר הנפט לזנק, חלים כללי הביקוש וההיצע גם על צריכת הנפט של הענק הסיני.
ישראל תהנה כמובן מהירידה במחירי הסחורות והאנרגיה, בעקבות האטה הסינית; היא לא תהנה מהאטה סינית, אבל גם לא מאוד תסבול ממנה באופן ישיר. משקלו של היצוא לסין בקושי מגיע ל 2.5%- מסך היצוא התעשייתי של ישראל. לא חלילה שאנחנו מזלזלים, אבל ההשפעה הישירה של האטה סינית על ישראל שווה להשפעה הישירה של האטה של קפריסין על ישראל. הסיפור מצוי כמובן בהשפעה העקיפה, אבל היא תהיה בטלה – אם לא בשישים, בוודאי בעשרים – בהשוואה להשפעה שתהיה להאטה בארה"ב – מוקד הרעש של המשבר העולמי הנוכחי. או במילים אחרות: לא ההחלשות של המשק הסיני אחרי האולימפיאדה, היא שצריכה להטריד אותנו.