גל של התחדשות בבורסה בתל אביב

סביבת הריבית הנמוכה מכתיבה למשקיעים ברירה אחת והיא להעלות את רמת הסיכון בתיקי ההשקעות, וזאת במטרה לייצר תשואות חיוביות. אם לא יעשו כן, אזי ייאלצו להסתפק בריבית אפסית ובמדינות מסוימות אף יזכו לריבית שלילית
מאת יניב פגוט, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת מסחר, נגזרים ומדדים

הריביות הנמוכות בעולם המערבי מייצרות מחסור עצום באלטרנטיבות השקעה בסיכון נמוך. סביבת הריבית הנמוכה מכתיבה למשקיעים ברירה אחת והיא להעלות את רמת הסיכון בתיקי ההשקעות, וזאת במטרה לייצר תשואות חיוביות. אם לא יעשו כן, אזי ייאלצו להסתפק בריבית אפסית ובמדינות מסוימות אף יזכו לריבית שלילית.

בסביבה שכזו, לא מפתיע שאנו מצויים בתור הזהב של שוק המניות וזאת למרות נגיף הקורונה, יחסים גיאופוליטיים מתוחים בין מעצמות ושאר אתגרים כלכליים, שהביאו חזאים רבים להספיד את המגמה החיובית המתמשכת כבר חודשים רבים, וזמן קצר לאחר מכן, לאכול את הכובע בעוד הראלי ממשיך.

שוק מניות תוסס הוא הקטליזטור לחידוש השורות בבורסות העולמיות בחברות חדשות, המנפיקות מניות ובמקביל לכך, ניתן גם לראות חברות ותיקות המנצלות את התיאבון הגובר לסיכון לשם גיוס הון נוסף.

תמורת המניות משמשת בין השאר להרחבת פעילות החברות המגייסות, לצד הנזלת בעלי מניות קיימים ולפיכך מדובר ברוח גבית יוצאת דופן לכלכלה העולמית.

הבורסה בתל אביב, חוותה ירידה במספר החברות הרשומות למסחר במהלך השנים, אולם בשלוש השנים האחרונות הפכה לבית אטרקטיבי לגיוסי הון וחוב, עבור עשרות רבות של חברות חדשות, אשר קיבלו החלטה לרשום את מניותיהן למסחר בה.

ההתחדשות בבורסת ת"א היא כה בולטת עד כי תוך פרק זמן קצר, הבורסה תהיה במצב בו אחת מכל ארבע חברות בישראל היא חברה ציבורית חדשה. לא מדובר בתופעה שיש להקל בה ראש, שכן בשנים האחרונות המימון החוץ בורסאי לחברות זמין יותר מבעבר והאווירה הציבורית כנגד רבים מבעלי ההון מתקדרת, ולפיכך חברות רבות שוקלות היטב את חלופות המימון בטרם הן לוקחות על עצמן את האתגר המחייב של חיים כחברה ציבורית.

במסגרת הספורט הלאומי המוכר לכל ישראלי של הלקאה עצמית, נשמעות טענות לגבי איכות החברות המנפיקות בבורסה בתל אביב והמסר העולה מטענות אלו הוא כי בציר 2020-2021 הוא בציר חלש, המתכתב עם בצירים רעים במחזורי גאות קודמים. אני סבור כי מדובר בתפישה שגויה המתמקדת בעשירית הכוס הריקה ומתעלמת מ- 9/10 הכוס המלאה וממעיטה בערכן של מיטב החברות והיזמים הישראלים.

מדד ת"א-90 ומדד ת"א-60 SMEמתחדשים אל מול עינינו ומונים כ- 30 חברות חדשות, אשר הונפקו בשנתיים האחרונות. רף הכניסה למדד ת"א-90 עומד כיום על כ- 1.5 מיליארד ₪, זאת לאחר שבעדכון המדדים בפברואר 2019 עמד על כ- 700 מיליון ₪ ואילו רף הכניסה למדד ת"א-60SME עומד כיום על כ- 775 מיליון ₪, בעוד שלפני כשנתיים עמד רף הכניסה למדד על כ- 343 מיליוני ₪ בלבד. ההתחדשות המאסיבית של מדדי שווי השוק המרכזיים בבורסה בתל אביב לא יכלה להתקיים, לולא גל ההנפקות החדש.

המחזיקים החדשים ברוב המכריע של מניות החברות החדשות הם הגופים המוסדיים המקומיים ובהנפקות הגלובליות, שקרנן עולה בעת האחרונה, אנו רואים גם עניין גובר מצד המשקיעים הזרים.

לצערי הרב, חלקם של המשקיעים הפרטיים בגל ההנפקות האחרון הוא קטן יחסית ויש למצוא דרכים להגדיל את חלקו של הציבור בעוגה ואולם דווקא העובדה שהמשקיעים המקצוענים של ישראל הם אלו שרוכשים את עיקר המלאי של המניות החדשות, מאפשרת הנחה כי ההנפקות הללו עברו אנליזה ראויה מצד הגופים המוסדיים.

הזלזול של חלקים בציבוריות הישראלית באנליזה של המוסדיים המקומיים מוכר גם הוא, ואולם אינני מצטרף לעמדה זו ובעיניי יש מקום להחזיק בעמדה לפיה איכות ניהול ההשקעות בישראל מצויה במגמת שיפור מתמדת בשנים האחרונות ואני מאמין כי שיאה עוד לפניה.

אל לנו להתבלבל - חברות לא מעטות מגל ההנפקות החדשות, כמו גם חברות ותיקות, עלולות לאכזב את המשקיעים, וזאת באותה מידה בה חברות אחרות יפתיעו לטובה וייצרו ערך רב. זהו אופיו של כל שוק הון ואופיו של כל גל הנפקות וניתן להניח כי כך יהיה גם בגל ההנפקות הנוכחי.

ביקורת נוספת על הבורסה הינה בשל העובדה שחברות הטכנולוגיה הישראליות הגדולות נרשמות למסחר בבורסות בארה"ב ואינן רושמות את מניותיהן למסחר בישראל. אנו בבורסה בתל אביב עושים ונעשה כל שביכולתנו על מנת לייצר את התנאים שימשכו חברות אלו לעשות רישום כפול ומדובר באתגר לא פשוט. קיים ערך מוסף משמעותי ולא מבוטל עבור רבות מחברות הטכנולוגיה הישראליות לרשום את מניותיהן בישראל, ואולם רבות מחברות אלו סבורות כי הרישום הכפול כרוך ברגולציה מכבידה וערך מוסף מוגבל, כשההיפך הוא הנכון. כיום אין שום רגולציה נוספת על חברה הבוחרת להירשם ברישום כפול וזה לא דורש מהחברה שום תוספת משאבים עבור הרישום בתל אביב, מאחר והרגולציה המחייבת את החברות אל מול הרשויות האמריקאיות, מקובלת גם על ידי הרשויות הרלוונטיות בישראל.

דווקא התמחור השמרני יחסית של מניות בשוק ההון המקומי נתפש כחיסרון משמעותי בהנפקה של חברות צמיחה בבורסה המקומית. בעוד בבורסות ארה"ב מוכנים המשקיעים לשלם מכפילי הכנסות דמיוניים על מניות של חברות צמיחה והמילה מכפיל רווח הופכת למילה אנכרוניסטית, אזי המשקיעים המקומיים שמרנים הרבה יותר.

התמחור השמרני יחסית הוא יתרון יחסי עבור המשקיעים המקומיים וחיסרון יחסי עבור חלק מהמנפיקים, ויש לציין כי ישנן גם דוגמאות לא מעטות לתמחור פחות שמרני. מטבע הדברים, המנפיק מעוניין למקסם את התמורה בגין המניות המונפקות ולפיכך חותר לתמחור גבוה ואילו המשקיע חותר למחיר נח ככל שניתן על מנת למקסם את פוטנציאל רווח ההון.

כך או אחרת, העובדה שענקיות הטכנולוגיה הישראליות לא רושמות את מניותיהן למסחר בבורסה המקומית, אינו מעיד דבר וחצי דבר ביחס לאלו שכן בחרו לעשות כן. החברות שבוחרות להנפיק בתל אביב מצטיידות במשאבים הכספיים הנדרשים, על מנת לממש את אסטרטגיית הצמיחה שלהם ובבוא היום יוכלו לבצע את הרישום הכפול מעבר לים, אשר ברובו המכריע של המקרים סגורה בפניהן האופציה מעבר לים, לאור היקפי הפעילות הנוכחיים שלהן.

כולנו רוצים שוק הון משוכלל ונזיל, בו קיים ריבוי דעות ובו הציבור הרחב נהנה באופן ישיר ועקיף משגשוג החברות הישראליות. מסע ההפחדות ביחס לאיכות החברות הציבוריות החדשות והדה מורליזציה של המשקיעים הפוטנציאלים אינו תורם דבר וחצי דבר להגנה על המשקיעים, ובסופו של יום גורם להפניית כספי הציבור להשקעות זרות, השקעות לא סחירות ולא מפוקחות, בעלות סיכון גדול וכן מנציח את הר הפיקדונות האדיר הנמצא בעו"ש, הנשחק זה שנים ארוכות בריבית אפסית, בעולם בו האינפלציה מרימה ראש ושוחקת את ערך הכסף.