בעלי קרקעות הפרטיים בשדה דב לביה"ש העליון: "עיריית ת"א מקבלת זכויות במיליארדי שקלים ללא תמורה"

בעלי קרקעות הגישו ערעור לביהמ"ש העליון נגד ההחלטה להקצות לעיריית ת"א 2,400 יח"ד לדיור בהישג יד ו-7,000 מ"ר שטחי מסחר - ללא כל תמורה או פיצוי
בעלי קרקעות פרטיים ברובע שדה דב הגישו ערעור לבית בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים מנהליים, נגד החלטת הוועדה המחוזית ת"א להקצות לטובת עיריית ת"א כ-2,400 יח"ד במתחם לטובת דיור בהישג יד וכן 7,000 מ"ר שטחי מסחר - זאת ללא כל תמורה וללא פיצוי לבעלי הקרקעות.

בעלי הקרקעות, באמצעות עוה"ד שמואל שוב, טל גליקסמן וחגי בן אבו ממשרד עורכי הדין שוב ושות', הגישו ערעור בזכות על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה מינהלית מ-9 בספטמבר השנה. כתב הערעור מבקש לבטל את החלטות הוועדה המחוזית ת"א להקצאת הדירות ושטחי המסחר, או שהזכויות בגינן יינתנו לעירייה על חשבון חלקיה בתוכנית ולא בנוסף. לחילופין, מבוקש לקבוע כי זכויות בגין יחידות הדיור ושטחי המסחר יוקצו גם לבעלים הפרטיים.

נסביר, כי בתוכנית רובע שדה דב נקבע תמהיל יחידות דיור כולל 9,100 יחידות דיור רגילות, בתוספת 6,900 יח''ד עבור "דיור מכליל" (דיור מוגן, מעונות סטודנטים, דירות להשכרה ארוכת טווח, דיור בהישג יד וכו') מתוכן 2,400 יח''ד בשטחים ציבוריים עבור דיור בהישג יד, שחלקן כלולות גם במתחם אשכול.

כלומר העירייה, המדינה והבעלים הפרטיים יתחלקו ב-13,600 יחידות דיור סחירות כבעלי זכויות משותפים בקרקע, אך עיריית ת"א תקבל בנוסף 2,400 יח"ד לדיור בהישג יד. משמעות הוראה זו הינה כי אותם 2,400 יח''ד מתוך 16,000 יחידות דיור הכלולות בתוכנית, ניתנות לעירייה מעבר להקצאה שהיא מקבלת בהתאם לטבלאות האיזון בגין חלקה היחסי בתוכנית, מבלי ששולמה על ידה כל תמורה בגינן, לא בתשלום מתוך זכויותיה בקרקע ולא בפיצוי לבעלי הזכויות בתוכנית.

בעלי הקרקעות הפרטיים טוענים, כי החלטת הוועדה המחוזית והותמ''ל ואשרורן ע"י בית המשפט קובעות תקדים משפטי ותכנוני העוקף את דיני ההפקעה ומכשיר לרשויות להפקיע שטחים סחירים ללא תמורה - כאילו המדובר בשטחי ציבור לצורך ציבורי מובהק הנדרשים לשרת את כלל הציבור בתחום התוכנית, וזאת ללא שניתן פיצוי כלשהו לבעלים ועל אף ערכם הכלכלי העצום וכאשר אין כל הוראה מפורשת המתירה זאת בחוק.

נטען, כי אם יאושר זה יהיה תקדים מסוכן שאחריו רשויות מקומיות יעדיפו תמיד דרך זו של הקצאה של כלל השטחים המוגדרים בחוק כ"ציבוריים" כגון בתי אבות,מעונות סטודנטים ודב"י אף שהם סחירים ובעלי שווי כספי ק בתוכנית איחוד וחלוקה באופן שיחסוך להן תשלום של פיצויי הפקעה. הדבר יצור תחרות בלתי הוגנת ויעשיר את קופת הרשויות המקומיות על חשבון הבעלים הפרטיים שלא כדין.

יתירה מזו התחום התכנית הן למד"י והן לעיריה שטחים סחירים רגילים,ולא מובן מדוע לא יפחת מהן השווי הכספי של נכסים אלו למרות שיש להם שווי שכזה.