המשקיעים הישראלים עדיין לא גילו את סנגל

חבילות עידוד ליצואנים וחקלאים נכנסו לתוקפן ומעלות את העדיפות של סנגל להשקעות באפריקה
הגופים המוניטרים צופים מקרוב על הנעשה בחודשים אלו בסנגל. הוצאות סיבסוד האורז (מאכל לאומי המהווה למעלה מ-50% מהוצאות משק הבית) מכבידות על תקציב המדינה ועלולות לפגוע משמעותית בתכניות הפיתוח ארוכות הטווח של סנגל אשר חריגות נוספות מהמתווה של התורמים הבינל' תפגע בתרומות עתידיות.
מסגרת האינפלציה נשמרת בקושי מתחת ל-6% (בעיקר על-ידי סובסידיות מזון). בנוסף לכך, הליך העיור, שהואץ אף יותר עקב בצורת 2007, והעליה בקצב גידול האוכלוסיה (2.7%) שמים את סנגל בנקודת-זמן משמעותית מבחינה כלכלית ויש לבחון האם הצעדים הנעשים כיום יחזירו את סנגל לכיוון הצמיחה המתוכנן (5%).
הגרעון שהושפע מאוד מהסובסידיה עקב עליית מחירי האורז ועול החברות הציבוריות (ראה מטה) טיפס מ- 3.8% בשנת 2007 לצפי של 4.9% מה-GDP בשנת 2008.

שלושת הגופים הממשלתיים המטילים עול כבד על תקציבי המדינה הם:
• SENELEC – תהליך ההפרטה של חברת החשמל הלאומית נכשל והחברה נמצאת בחובות גדולים ובניהול כלכלי לא שקוף וכושל. החברה קיבלה הלוואה מהבנק העולמי, מענקים ותכניות סיוע. אם לא תצליח להתאושש, הדבר ישפיע על כל המשק לרעה (חלוקת חשמל לא יציבה, לא אחידה וללא התפתחות לאזורי ספר).
• SAR – מזקקת הנפט היחידה בסנגל, הנמצאת בבעלות ממשלתית מלאה, מתמודדת עם ניהול פיננסי ותפעולי כושל, מקבלת מענקים תכופים מהממשלה כדי לעמוד בכשליה וחלק ממוצרי הדלק מסובסדים.
• ICS - חברת הפוספטים-כימיכלים הלאומית של סנגל (בבעלות משותפת של ענק הכימיכלים ההודי IFFCO) נמצאת בקשיים בעיקר עקב ניהול פיננסי כושל ואי התאמת המוצרים לשווקים המתפתחים. גידול משמעותי בייצור, עליית מחירי התוצר (והתשואה) והזרמת כספים מצד IFFCO עשויים להייטיב עם החברה בפרק זמן של 3 שנים.

ייבוא
הייבוא לסנגל עלה ב- 30% בשנת 2007 וכנראה ששנת 2008 תניב תוצאות במגמה זהה.
צרפת ממשיכה להוביל את רשימת הייבוא לסנגל ומחזיקה כמעט רבע מהייבוא.
שאר הרשימה עברה שינויים דרמטיים ביותר בשנתיים האחרונות כאשר ניגריה (10%) וסין (6%) מצמצמות את הפער על-ידי גידול של מאות אחוזים.
מעבר לגידול, מקומם של אלו בא בעיקר על חשבון אנגליה והסחר האזורי.
עוד יש לציין עלייה של 2000% (!) בייבוא, לסך של למעלה מ-25M$ לאירן שעד לפני כשנתיים נוכחותה הייתה זניחה; הצפי הוא לעלייה של 600% השנה. גידול זה הינו הודות להשקעה של 70M$ במפעל הרכבת מכוניות ולצפי מכירה של עד 10,000 מכוניות בשנה (ייבוא חלקי הרכב מאירן).
יצואניות אורז טיפסו אף הן במעלה הרשימה (תאילנד, ברזיל, הודו, רוסיה). סנגל ממשיכה להיות יבואנית האורז השניה בגודלה באפריקה. ישראל השיגה עליה של 38% בשנת 2007 וככל הנראה תוצאות דומות גם בשנת 2008 (עלייה ריאלית של 8%).

יצוא
הייצוא של סנגל בשנת 2007 עלה ב- 24% וצפוי לאותה תחזית בשנת 2008. פוספטים, דגים ותוצרי דגים ממשיכים להיות נתח הייצוא העיקרי זאת בנוסף לבוטנים, כותנה וגומי-ערבי.
הפוספטים תופסים נתח גדול ומשמעותי יותר בייצוא ואחראים על עיקר הגידול בו.
ייצוא של ירקות ופירות לאירופה הולך וגדל ומהווה מנוע צמיחה משמעותי.

שינויים רגולטיבים/ לגיטטיביים
סנגל עוברת תהליך ליברליזציה ואחידות בשיטת המיסוי עם שכנותיה לארגון ה-ECOWAS ולארגון ה-WAEMU (West African Economic and Monetary Union) ומרבית החסמים הוסרו למעט מספר הגנות על תוצרת מקומית עונתית (בצל ושמנים בעיקר) ותברואתית (עוף ומוצריו). על רוב המוצרים החקלאיים חל מכס של 30% ובנוסף מע"מ של 18% (לאחר איחוד תעריפי מע"מ משתנים שנכנס לתוקפו החודש).
• APIX (Agency for the Promotion of Investments & Exports) אשר החלה לנצל את מעמדה החוקי לעידוד ייצוא, מאפשרת להשיג בקלות יחסית הקלות נרחבות במיסוי לחברות שלפחות 80% מהייצור שלהם מיוצא או לחברות בתחום החקלאות (ייצור):
• פטור ממכס למיכשור, ציוד, מכונות ורכבים
• פטור ממיסוי מעסיק (תשלומי מעסיק עבור עובדים)
• פטור ממס על רכוש ואדמות לא מנוצלות פטור ממס על דיוידנד (מוגבל בסכום)
• מס חברות מופחת של 15%
• ייצוא ללא מס של תוצרת (מוגבל בזמן)
• פטור ממע"מ לרכישות מקומיות
• הקלות נוספות באזורים ספציפים
• הקלות שונות הכוללות העברת כספים חופשית,
• מענקי תשתיות וכו.

APIX ממשיכה להפעיל מוקד One Stop Shop להקלה בהליכי הקמת חברה סנגלית. המוקד מסוגל להקים חברה בתוך 72 שעות לצרכי מסחר ומיסוי, ובתוך כ-7 ימים לחברות הדורשות אישורים מיוחדים (הקלות במיסוי וכו). זאת בנוסף לתמיכה במתן מידע קונקרטי על ענפים וגופים בשוק.

חקלאות
בניית הסכרים על נהר סנגל באמצע שנות ה80 (Diama בסנגל ו-Manantali במאלי) גרמו לתוצאה לא צפויה והדרגתית של נסיגת הנהר וחשיפת שטחים נרחבים אשר לא היו ראויים לעיבוד אינטנסיבי עקב הצפות, עד לאחרונה.
בחמש השנים האחרונות, מאז שההצפות פסקו, החלו לנצל שטחים אלו (200,000 הקטאר) אך הפוטנציאל הגלום בהם עדיין עצום. רוב החוות החדשות המוקמות בשטח זה מכוונות לייצוא עם דגש על עגבניות, עגבניות שרי, פלפלים ומלונים.
עד לשנה האחרונה רק 5% משטחי סנגל מעובדים בהשקיה זאת למרות ש-75% מהאוכלוסיה מתקיימת מסקטור זה.
נתון זה מעמיד את רב האוכלוסיה לחסדי מזג האוויר, בצורות וכדומה.
ההערכות הם שהשטחים המושקים יגיעו ל-7% בסוף שנת 2008 ול-10% עד סוף 2010.
דגנים וגידולי שדה: בוטנים להפקת שמן מהווים 40% מהשטחים המעובדים (2 מיליון הקטאר) יחד עם כותנה (30%) אורז ודגניים (בעיקר סורגום ודורה). בשנים טובות מאוד, סנגל הצליחה לייצר 60% מהאורז והדגניים שהיא צורכת. עקב בצורת ומשבר המזון העולמי, הוכרזה בסנגל תוכנית להגדלה מסיבית של ייצור עצמי של דגניים והגדלת שוק החקלאות (ראה סקירה קודמת, מאי 08).
הערה: צריכת האורז מוערכת ב 70-75 ק"ג לאדם לשנה.
סוכר: סנגל מגיעה ל- 95% ייצור מהתצרוכת העצמית של סוכר המיוצר ע"י מונופול (CCS) בבעלות איש העסקים היהודי קלוד מימרן. על-מנת לשמור על המונופול, CCS נאלצת גם לייבא את החוסרים בסוכר ועוסקת בהגדלת השטחים שברשותה.
לאחרונה גם פתחה CCS תחנת כח קטנה על בסיס אתנול המופק משאריות קני הסוכר.
בקר, צאן, חלב ועופות: גידול בקר, עיזים וכבשים מבוסס על רעייה עונתית ונדידה ורק מיעוט בפיטום. עקב העלייה בביקוש עונתי לצאן (בעיקר בסוף הרמאדאן, ספט'-אוק') קיים ייבוא עונתי וסדיר של בשר וצאן על-מנת לספק את המחסור בייצר מקומי.
ייצור החלב מושפע מאוד מהאקלים ומהעדר תשתית איסוף וטיפול. עקב כך, סנגל מייבאת 60% מהחלב הנדרש, רובו כאבקה. המוצר הסופי הנמכר בשווקים הינו אבקת חלב, חלב ממותק וחלב רגיל. עקב האיסור בייבוא עופות (בעקבות שפעת העופות) הענף נמצא בגידול מתמיד (20% בשנה מאז 2004) ובמחסור קבוע. הענף מהווה 18% מענף הבשר בכללו.
עקב המעבר לייצור בשר חלה ירידה בייצור ביצים. הענף מתנדנד בין שני הצרכים ועדיין לא הגיע לנקודת האיזון. החסם העיקרי לגידול בענף, הוא מזון העופות. העלייה במחירי התירס והסויה גרמו לענף להתבסס יותר על בוטנים ורסק דגים – אשר איכותם נמוכה יותר ובעקבותם גם התוצרת.
בסנגל רק 3 מכוני תערובת מודרניים אשר משתמשים ב60% חומרי גלם מיובאים. הנ"ל מספקים פחות מ- 30% מדרישת השוק למזון (עופות, בקר וצאן).
דייג: ענף הדייג, אשר היווה מקור עיקרי למטבע זר (25%) סובל מבעיות רבות. הדייג התעשייתי שבוצע על-ידי ספינות מהאיחוד האירופאי בעשור האחרון גרם לדלדול בכמות הדגים ואיכותם. משנת 2006 לא קיים דייג חוקי של צי דייג מודרני. התוצאה של הנ"ל גרמה לכך שפחות דגים הועברו לעיבוד מספינות האיחוד לחברות סנגליות מחד, מאידך, השפעות הדייג התעשייתי עדיין מורגשות ומביאות ליבולים נמוכים של הדייגים הקטנים.
התפתחויות אלו משמעותיות כגורמות להגירה הבלתי-חוקית דרך הים לאירופה בשנתיים האחרונות.
להלן דגש על שני תחומים בהם נוכחות הסקטור הפרטי הישראלי יכולה לתרום ולהרוויח רבות עקב הפוטנציאל הלא מנוצל:
• אספקת תמיכה, השקעה וניהול מקצועי לגידולים לייצוא לשוק האירופאי (בדגש על מוצרים בעלי אורך חיי מדף) ובמיוחד מערכות השקייה, בתי רשת ופוסט הרווסט.
• השקעה, הקמה וניהול של מכוני תערובת לעופות וצאן.