כלל פיננסים עולמית יומית: שנאה היא נטל על השוק‎

לדראגי (יו"ר ה-ECB), לא כדאי להתעסק היום עם המשקיעים. הם עצבניים, שונאים (ראו הרחבה) וממש לא כדאי לאף אחד להיכנס להם לרדאר ובטח לא למישהו שהבטיח להם משהו ואולי לא יקיים. לאחר שהבטיח ביום חמישי שעבר ש"יעשה כל מה שידרש כדי לשמר את היורו", הגיע מבחינת המשקיעים הזמן לממש את ההבטחה.
הם רוצים לראות שלא עלו בשבוע האחרון על פארש וחסר לו אם כן. אלא שהסימנים מדאיגים, נראה שדרגאי כבול וגם אם יכריז על רכישת אג"ח זאת כנראה לא תוכל באמת להיות מאסיבית מספיק כשהבונדסבנק הגרמני עדיין מצהיר שהוא מתנגד לכך. סימן נוסף לאי ההסכמה של גרמניה הגיע יתכן אתמול מסוכנות הדירוג S&P שאשררה את דירוג האשראי המושלם שלה על AAA. האם משמעות הדבר היא שS&P משוכנעת שגרמניה לא מתכוונת לקחת על עצמה חובות או ערבויות של מדינות חלשות ולכן אשררה לה את הדירוג?

"תמיד תמלא את מה שהבטחת, זה כבר ילמד אותך לסתום את הפה" – ארנסט המינגווי

גם בתרחיש שבו דראגי כן עומד בציפיות המשקיעים ומצליח לחזור לרכוש אג"ח הוא עדיין לא פותר את בעיית הייסוד של יכולת הפירעון הבסיסית באותן מדינות, יכולת שקשורה בעיקר לבעיות המבניות שלהן. כלומר, מדובר יהיה שוב בפתרון קצר ימים שלא ירגיע את המשקיעים לאורך זמן.


הראלי השנוא ביותר בהיסטוריה:

אנליסטים מצד ה-sell side פאסימיים היום לגבי רווחי החברות יותר משהיו לפחות מאז שנת 1985, כך מראים נתונים שאסף בנק אוף אמריקה-מריל לינץ'. אחת הסיבות לפאסימיות היא כנראה עונת הדו"חות החלשה (ראו גרף בהמשך) והשנייה היא כנראה השנאה המתפשטת. בספרו, "צלה של הרוח", כתב קרלוס רואיס סאפון ש"שנאה של ממש היא כישרון שנרכש עם השנים". אז כנראה שחמש שנים, מאז פרץ המשבר בסוף 2007 , הספיקו למשקיעים לשנוא כל דבר שזז:

שונאים את הדמוקרטיים, "על החוב המתרחב", את הרפובליקנים, ש"מתנגדים להמרצת הכלכלה", את סין, שמאטה ת'צמיחה, את הבנקים המרכזיים, שבאירופה משותק ובארה"ב מניפולטור שמושך אותם באף. הם שונאים תוכניות הרחבה מוניטאריות "הן סתם הדפסת כסף שתגרום לאינפלציה", כי הם שונאים אינפלציה אבל גם דיפלציה, שונאים את מדינות אירופה כולן, לא רק את יוון, הם שונאים גם את הונגריה וגם את גרמניה ש"מתנגדת לאג"ח משותפות לכולן". כמובן שונאים את איראן ש"מנפחת את מחירי הנפט ומאיימת על העולם", שונאים את הבנקים ש"לוקחים סיכונים ואז מתמוטטים", הם שונאים אותם גם ש"לא נותנים מספיק אשראי". שונאים את השמש ואת אור הירח, "חברת תאורה מסריחה". הם שונאים את הראלי, שהפוך לדעתם, את המחזורים הנמוכים ואת העליות בממשלתי. הם "שונאים תחבורה ובעיקר תאונה...".


תשואות האג"ח בארה"ב מתקדמות בדרך של אלה היפניות?

תשואות האג"ח האמריקאיות אומנם עלו מעט בימים האחרונים, אך דפוס ירידת התשואות ארוך הטווח, מאז שנת 2005, דומה במידה רבה לדפוס ירידת התשואות שאפיינה את יפן משנת 1990 (ראו גרף). במידה ודפוס זה ימשך עשויות תשואות האג"ח האמריקאיות ל-10 שנים להגיע בתוך כשנה מהיום ל- 0.78% ולהשאר בהן עוד שנים רבות (לעומת תשואות של 1.53% היום). אם תרחיש זה אכן יתממש ישיגו המשקיעים באג"ח האמריקאיות בתוך שנה תשואה גבוהה מ-4%, בהחלט תשואה נאה לאפיק סולידי וגבוהה משמעותית מהתשואה המגולמת באג"ח הקצרות לשנה. מצד שני, הבדלים גדולים בין ארה"ב ליפן עשויים לשכנע שתרחיש כזה לא כל כך סביר. אחד ההבדלים למשל הוא הזדקנות האוכלוסיה. האוכלוסיה ביפן מזדקנת בקצב מהיר הרבה יותר לעומת האמריקאית, בנוסף, הפד מצליח למנוע מארה"ב להיכנס לדפלציה (אחת הסיבות המרכזיות לסביבת הריבית האפסית למשך זמן ביפן).


מס חברות ומע"מ זה כמעט אותו מס

די מצחיק שהציבור מתעצבן שמעלים את המע"מ ולא מתעצבן שמעלים את מס החברות. זאת מכיוון ששתי צורות המס הללו דומות מאד אחת לשנייה. אין באמת מישהו שקוראים לו "חברה" שעכשיו ישלם יותר מס. "חברה" היא המצאה משפטית שאין לה באמת משמעות כלכלית, חברה לא טסה לחופשות לחו"ל, לא קונה לעצמה בגדים, לא אוכלת וגם לא משלמת מיסים. מי שמשלם את המס הזה שנקרא "מס חברות" אלה רק בני אדם. את מיסי החברות משלמים או הצרכנים, או העובדים או הבעלים, אין אפשרות רביעית. לכן, העלאת מס חברות בוודאות תביא לאחת או יותר מההשפעות הבאות: תעלה את המחיר לצרכן, תוריד משכר העובדים (או פיטורים), תפגע במחירי המניות בבורסה ובכך בחסכונות של הציבור. גם העלאת מע"מ תפגע באותם שלושה גורמים בדיוק, רק בפרופורציות מעט שונות.

נתוני מאקרו – מחכים לנתוני התעסוקה בסוף השבוע

אתמול פורסמו בארה"ב מספר נתוני מאקרו חשובים בניהם בלט נתון מדד מנהלי הרכש בתעשייה שאכזב פעם נוספת שנשאר מתחת ל-50 נק', רמה שירד ממנה בחודש שעבר. זאת למרות ציפיות לחזרה לעלייה. הנתון הוא אחד האינדיקטורים המקדימים הטובים והמדוייקים ביותר הקיימים ומכאן חשיבותו הרבה למשקיעים. עם זאת, נתון מתחת ל-50, למרות שמאותת על התכווצות הסקטור התעשייה, עדיין לא מספיק כדי להצביע על כניסת המשק האמריקאי למיתון, כשלשם כך נדרש נתון נמוך בהרבה של כ-42 נק'.

היום יפורסמו בארה"ב נתוני התעסוקה, בניהם יבלטו נתוני יצור המשרות החדשים ושיעור התעסוקה. הנתונים חשובים במיוחד למתעניינים במדיניות המוניטארית של הפד. אתמול פורסם סקר מקדים של חברת ADP שהפתיע לטובה עם עלייה של 163 אלף משרות, לעומת צפי לעלייה של 120 אלף, אך הוא עדיין לא מרגיע את המשקיעים שראו בעבר מקרים רבים של הבדלים גדולים בין הסקר לנתוני האמת של משרד העבודה. לאחר שלושה חודשים של נתונים חלשים ומאכזבים במיוחד משוק התעסוקה האמריקאי, מקווים המשקיעים לראות שהסיבה להם היא באמת בעיית עונתיות ושאלה היוו רק תיקון לשלושת החודשים המצויינים שקדמו להם ושמעתה שוק התעסוקה האמריקאי חוזר לשיגרה. מצד שני, המשך נתונים מאכזבים גם מחר יזנקו את הציפיות להכרזה על תוכנית מוניטארית נוספת ע"י הפד, אך אל תשנאו את הפד אם גם נתונים חלשים נוספים לא יספיקו לו, הוא רוצה להיות ממש משוכנע שיש התדררות ובסנוף, ציפיות האינפלציה עדיין סבירות, שוקי ההון במצב סביר והכלים שעומדים לרשותו אינם רבים.

"מעולם לא שנאתי גבר עד כדי כך שאחזיר לו את היהלומים" – זאזא גאבור (כוכבת הוליוודית משנות ה-50)


בברכה
אמיר כהנוביץ
כלכלן ראשי
אגף נכסים ומחקר, כלל-פיננסים