תביעה בסך 40 מליון ₪ נגד אלביט מערכות: "פוצצה" את ההסכם למכירת קינטיקס לפינפוינט האמריקאית

כתב התביעה מעלה חשד שאלביט נמנעה מלדווח לבורסה על עסקאות מהותיות שקיבלה חברת הבת קינטיקס
האם אלביט מערכות הנסחרת במדד המעוף ובנאסד"ק ניסתה להסתיר מידע מהציבור? על פי תביעה שהוגשה הבוקר נגד החברה יתכן והתשובה היא כן. בתביעה בגובה כ- 40 מליון ₪ (לצורכי אגרה) שהוגשה הבוקר לבית המשפט המחוזי, מחוז מרכז, נגד חברת אלביט מערכות טוענת חברת פינפוינט האמריקאית הנסחרת בארה"ב כי אלביט מערכות "פוצצה" את המו"מ למכירת חלקה בחברת קינטיקס לחברה האמריקאית שלא בתום לב, בתרמית ותוך גרימת נזקים עצומים לחברה האמריקאית. כתב התביעה מעלה חשד שאלביט נמנעה מלדווח לבורסה על עסקאות מהותיות שקיבלה קינטיקס, חברת הבת של אלביט. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד יחיאל כשר ויגאל קווה ממשרד פרופ' יובל לוי ושות'.

חברת פינפוינט האמריקאית מאוגדת כחברת (SPAC (Special-purpose acquisition company ונסחרת בבורסת הנאסד"ק בארה"ב. במסגרת זו מוקמת חברה המהווה בסיס לגיוס כסף מן הציבור לצרכי השקעה ברכישה או במיזוג עם חברה אחרת. ואכן, פינפוינט גייסה סכום של למעלה מ-30 מליון דולר מהציבור. בהתאם לדין האמריקאי ההשקעה צריכה לקבל את אישור בעלי המניות מהציבור של חברת ה- SPAC בתוך פרק זמן קבוע מראש של 18 חודש (ובמידה ונחתם מזכר כוונות ניתנת ארכה של שישה חודשים) שאחרת על חברת ה - SPAC להחזיר לבעלי המניות את השקעתם תוך אובדן ההשקעה של המייסדים.

במהלך 2006 קיבלו ראשי פינפוינט הצעה לפיה תרכוש מחברת אלביט מערכות חלק מאחזקותיה בחברת קינטקיס הישראלית העוסקת בתחום המוצרים הבטחוניים. הכוונה הייתה שראשית, תרכוש פינפוינט חלק מאחזקותיה של אלביט בקינטיקס ובד בבד יתבצע מיזוג בין פינפוינט לקינטיקס באופן שהחברה הממוזגת תהפוך חברה ציבורית הנסחרת בארה"ב ובאופן זה יקל על אלביט למכור את יתרת אחזקותיה בקינטיקס.

היות ובין פינפוינט ובין אלביט מערכות וקינטיקס נחתם הסכם בלעדיות, נמנעו בעלי פינפוינט מלקדם עסקאות אחרות תוך הסתמכות על כך שעסקת רכישת קינטיקס תחתם במגבלות הזמן הנובעות ממבנה פינפוינט.

בראשית יולי 2008 נחתם מזכר הבנות המסדיר את תנאי ההעסקה ובכלל זה נקבעו מנגנונים שנועדו לפצות את בעלי המניות בקינטיקס ולהתאים את התמורה אותה יקבלו בהתאם לתוצאות בשנים 2008 ו - 2009. לאחר החתימה על מזכר ההבנות החלה בדיקת הנאותות והצדדים החלו בניסוח הסכם המכירה.

בספטמבר 2008 נערכו בניו יורק מספר פגישות בהשתתפות כל הצדדים אשר בסופן הגיעו הצדדים להסכמות בכל העניינים שעמדו על הפרק, למעט במספר עניינים שוליים וטכניים. שאלת מחיר העסקה לא עלה כלל הפרק שכן עניין זה סוכם בין הצדדים זה מכבר.
ביום 12.8.08, פחות משבוע בלבד לפני תום המועד בו חייבת פינפוינט לחתום על הסכם רכישה, נפגשו כל הצדדים לטקס החתימה לרכישת מניות אלביט בקינטיקס. אולם, בשעה 20:00 כאשר כל הצדדים כבר התיישבו לחתום, הודיעה לפתע אלביט מערכות כי התקבל מידע על הזמנה נוספת שקיבלה קינטיקס ולכן אלביט מערכות תחתום על ההסכם, אבל לא תשחרר אותו לחברת פינפוינט עד אשר יתקיים דיון בהנהלת החברה. זאת למרות שכל ההזמנות היו ידועות וכי בהסכם כבר נקבע מנגנון תגמול במקרה של הכנסות נוספות של קינטיקס.

למרות שבין הצדדים נכרת כבר הסכם, ניסו נציגי פינפוינט לשכנע את נציגי אלביט "לשחרר" את חתימתם על ההסכם. במסגרת זו, הסכימו נציגי פינפוינט שחלוקת הרווח מההזמנה הנ"ל תהיה אך ורק בין בעלי המניות של קינטיקס, ותבטיח שפינפוינט ובעלי מניותיה לא ייהנו מרווח זה בשום אופן. נציגי אלביט, דחו את כל ההצעות, מבלי שהעלו הצעות חלופיות, וביום 26.10.08 הודיעו כי אלביט החליטה למשוך ידיה מן העסקה וכי ברצונה להישאר כבעלת שליטה בקינטיקס.

בשל כך נאלצה פינפוינט להחזיר למשקיעים למעלה מ-28 מליון דולר.

מה רצתה אלביט להסתיר מהבורסה ומהציבור
בכתב התביעה שהוגש היום ע"י עוה"ד יחיאל כשר ויגאל קווה ממשרד פרופ' יובל לוי ושות' נטען כי אלביט לא דיווחה לציבור על ההזמנה שהביאה לכאורה ל-"פיצוץ" העסקה (ולמעשה לא דיווחה על כל הזמנה שהתקבלה בידי קינטיקס במהלך 2008). לטענת התובעים ניתן להסביר עובדה זו בשתי דרכים: הראשונה, אלביט לא ראתה בהזמנות הנ"ל כעניין מהותי שכן ידעה שהן עניין קצר טווח שאין לו השפעה לאורך זמן. השנייה, אלביט ראתה בהזמנות הנ"ל כעניין מהותי אך בחרה להסתירו מהציבור תוך הפרה של חובות הדיווח המוטלות עליה על פי דין.

"ברור כי באם האפשרות הראשונה (מידע שאינו מהותי) היא הנכונה, מציג הדבר באור הנכון את התירוץ שנבחר ל"פיצוץ" העסקה, ואילו אם האפשרות השניה (החלטה להסתיר) היא הנכונה, יש לשאול מדוע הוסתר מידע זה והתשובה המתבקשת יש בה כדי להסביר את המניעים האמיתיים והפסולים שעמדו באמת ביסוד החלטתה של אלביט "לפוצץ" את העסקה" נכתב בכתב התביעה.

לטענת התובעים אלביט מערכות התחרטה על העסקה היות ואז הייתה נחשפת ערוותה ברבים: הואיל וקינטיקס הינה חברה בשליטתה של אלביט מערכות, דוחותיה הכספיים מדווחים במאוחד עם דוחותיה של אלביט האם. אלביט והעומדים בראש אלביט האם חששו ככל הנראה שאם העסקה תצא לפועל, ייוודע בציבור הרחב שאחוז ניכר מרווחיה של אלביט בפעילותה השוטפת בשנת 2008 כ-(בהיקף מכירות של כ – 2.4 מיליארד דולר), נובעים מרווחיה של קינטיקס). מידע שכזה, לו היה נודע, עלול היה לגרום למבוכה רבה להנהלתה של אלביט האם אשר הייתה מצטיירת כהנהלה כושלת המובילה את רוב פעילותה של אלביט האם לשיעורי רווח מאוד נמוכים (וזאת לאחר שגם שנת 2007 הסתיימה בשיעורי רווח מאוד נמוכים).

לטענת התובעים, היות ובסופו של דבר אלביט מערכות רכשה את מלוא הבעלות על קינטיקס יתכן כי מטרת המו"מ הייתה לקבוע "מחיר שוק" לקינטיקס לצורך ביצוע ההשתלטות על כל החברה.

בכתב התביעה טוענים התובעים כי במניעה מחתימה פורמאלית על ההסכם נהגה אלביט שלא בתום לב. התובעים מבקשים לראות בהתנערות מההסכם שנחתם הפרה של ההסכם ולקבל את הסעדים הנובעים מכך. התובעים דורשים פיצויים בשל מעשיה ומחדליה של אלביט בגובה שנקבע לצרכי אגרה בסך של כ- 40 מיליון ₪ .

עוד יצוין, כי לבית המשפט הוגשו שני נוסחים של כתב תביעה: הראשון, בו הושחרו חלק מהנתונים אשר מי מהנתבעים עלול לטעון כי חשיפתם מפרה סוד מסחרי של מי מהם. השני, עותק שלם ומלא אשר הוגש במעטפה סגורה לבית המשפט לעיונו שלו בלבד.