מחקר חדש בבנק ישראל

בנק ישראל

· העובדה שבישראל הזכאות למענק העבודה וגובהו אינם תלויים בזכאות של בן או בת הזוג, מפחיתה מאוד מההשפעה השלילית של מענק העבודה על תעסוקת בני הזוג, השפעה שנמצאה בקרב נשים נשואות בארצות הברית ובבריטניה

· הזכאות למענק מתואמת בממוצע עם ירידה ביציאה מתעסוקה בהיקף של 1–1.5 אחוזים מסך העובדים הזכאים; כ-20–25 אחוזים משיעור היוצאים מתעסוקה בקרב האוכלוסיות הרלוונטיות

· ההשפעה החיובית הגדולה ביותר של מענק העבודה היא על התעסוקה של גברים חרדיים – אוכלוסייה שמאופיינת בשיעור תעסוקה נמוך – ושל נשים מעל גיל 55

· ממצאי המחקר בנוגע להיעדר קשר בין זכאות בני הזוג למענק לבין התעסוקה מדגישים את חשיבות העיצוב של תכניות מענקי עבודה באופן שמאזן בין עידוד התעסוקה לבין מיקוד מדויק של ההוצאה החברתית לצמצום העוני
תכנית מענק העבודה בישראל מתבססת על הכנסות הפרט, בניגוד לתוכניות הקיימות בארצות הברית ובריטניה (Earned Income Tax Credit), אשר מתבססות על ההכנסה המשפחתית הכוללת. עיצוב התכנית בארה"ב ובבריטניה ממקד את המענקים במשפחות העובדות בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר, אך מאידך הוא יוצר תמריץ שלילי להשתתפות בשוק העבודה של המפרנס\ת השני\ה, עקב הפחתת המענק המשפחתי כאשר ההכנסה המשותפת מעבודה גדלה מעבר לסף מסוים. תוצאה זו תועדה בספרות האמפירית עבור שתי המדינות.

מחקר שערכו עדי ברנדר ומישל סטרבצ'ינסקי מתבסס על פאנל גדול של נתונים מנהליים שמקורו ברשות המסים, המאפשר לעקוב אחר פרטים שעובדים באופן מתמשך, אך לעתים מפסיקים לעבוד. הבדיקה מתמקדת באירועי היציאה מתעסוקה, ולוקחת בחשבון את הגורמים הרלבנטיים שמשפיעים על ההחלטה של הפרטים להפסיק לעבוד. הנתונים המינהליים כוללים את ההכנסות משכר ואת תשלומי מס ההכנסה, את מענקי העבודה וחלק מהקצבאות. המחקר משתמש בניסוי הטבעי שנוצר באמצעות היישום ההדרגתי של התכנית, החל מאוקטובר 2007. בשלב הראשון התכנית הופעלה רק עבור שכירים באזורי השילוב (ערים ויישובים שנכללו ברשימת יישום התכנית על פי החלטת הממשלה), שנה לאחר מכן היא הורחבה גם לעצמאיים, וב-2011 היא הופעלה בפריסה ארצית.

במחקר נמצא כי העובדה שהזכאות למענק העבודה אינה תלויה בזכאות של בן או בת הזוג, וכי הקשר בין זכאות הפרט להכנסת בן הזוג מוגבל, ומשפיע רק על כרבע מהעובדים הנשואים ששכרם הוא בטווח המזכה במענק, מפחיתה מאוד מהאפקט השלילי של התכנית על התעסוקה, אפקט שנמצא בקרב נשים נשואות בארצות הברית ובבריטניה. לא נמצאה השפעה שלילית של זכאות בן או בת הזוג למענק העבודה על תעסוקת הפרט - בין אם הפרט עצמו זכאי למענק או לא. לצד זאת נמצא כי גידול של 100 שקלים לחודש במענק העבודה לו זכאית אשה מתואם עם ירידה של 0.4 נקודת אחוז בהסתברות שתפסיק לעבוד, וגידול דומה במענק לגבר מפחית את ההסתברות להפסקת תעסוקתו ב-0.8 נקודת אחוז. בבחינה של עצם הזכאות למענק, ללא התחשבות בסכומו, נמצא שהזכאות מתואמת בממוצע עם ירידה בהפסקות התעסוקה בהיקף של 1.5-1.0 אחוזים מסך הזכאים; בין רבע לחמישית משיעור המפסיקים לעבוד בקרב האוכלוסיות הרלוונטיות, שהוא כ-6 עד 6.5 אחוזים.

התרשים מציג את ההשפעה של שינויים במענק העבודה על ההסתברות להפסיק לעבוד עבור גברים ונשים. התרשים מראה את המכפלה של ההשפעה השולית של המענק על הפסקת התעסוקה, כפי שנאמדה במחקר (כשכול שאר המשתנים קבועים) בסכום מענק העבודה. ניתן לראות כי הגדלת סכום מענק העבודה לו הפרט זכאי מקטינה באופן משמעותי את ההסתברות שיפסיק לעבוד, הן לגברים והן לנשים.

בנוסף, נמצא כי השפעת התכנית על צמצום היציאות מתעסוקה מובהקת בקרב כל קבוצות האוכלוסיה, הן בקרב הנשים והן בקרב הגברים. בקרב הגברים ההשפעה החיובית הגדולה ביותר היא על גברים חרדיים – אוכלוסייה שמאופיינת בשיעור תעסוקה נמוך. בקרב הנשים ההשפעה הקטנה ביותר היא על היציאות מתעסוקה של נשים מהחברה החרדית – והגדולה ביותר על נשים מעל גיל 55.

ממצאי המחקר לגבי היעדר השפעה שלילית של זכאות בן או בת הזוג על תעסוקת הפרט מדגישים את חשיבות העיצוב של תכניות מענקי עבודה תוך איזון בין עידוד התעסוקה לבין מיקוד מדויק של ההוצאה החברתית לצמצום העוני בקרב משפחות עובדות בעלות הכנסה נמוכה. לתוכניות כמו אלו שמופעלות בארה"ב ובבריטניה, המתמקדות בצמצום העוני בקרב העובדים - ולכן מתבססות על הכנסת שני בני הזוג - יש השפעה שלילית על תעסוקת המפרנס המשני, בעוד שבתכניות המבוססות על הכנסת הפרט - כמו בישראל – אין השפעה כזאת, אך מיקודן בעניים עובדים מדוייק פחות. ​​​