מאמרים

איך ייראה העתיד הקרוב של כולנו?

במציאות שלכם ושלי ושל כל מכרינו לקרובינו, המאמר הזה ייראה הזוי
במציאות שלנו, כשאנחנו מתלבטים אם לקנות "אייפון" או "בלקברי", הרי שקשה להבין מה כל כך רע? קשה לתפוש שהכותרות אמש בוול סטריט דיברו על מחיר האורז המאמיר שוב?

הנבואה ניתנה לשוטים, וזהו משפט בו פתחתי או סיימתי הרבה מאמרים שלי בארבע השנים האחרונות.
על שאלת העתיד והנבואה אני תמיד יכולה להשיב כי תלוי מה מוגדר כעתיד, על ציר הזמן. גם מחר בבוקר זה עתיד, וגם החודש הבא זהו עתיד.
מהמקום בו העולם נמצא כרגע הרי שהעתיד עליו דיברתי לפני כשנה, הוא ההווה, והוא נראה רע.
העתיד, נראה רע יותר.
אין טעם להתעקש על זמן ולנקוב בו. אני אצא מנקודת הנחה שהעתיד עליו אני מדברת כבר נראה באופק של כולנו, אין ממנו מנוס, והדבר היחיד שניתן לנו ולמנהיגי העולם לעשות, זה להתאזר בסבלנות ולנסות לעבור את זה במינימום נזק.
לא כולם יכולים להגיד את המשפט הזה.
הרבה "לא כולם". אלה נמצאים בתחתית הפירמידה שנראית לכולם רחבה ויציבה מרבית הזמן, אולם עכשיו נבקעו בה בקיעים אכזריים שלא בטוח כי ניתן לאחותם. על אזרחי תחתית הפירמידה לא משפיעה החלטת הריבית, בוודאי שלא מהיום למחר, או מחרתיים, או בעוד חודשיים.
במציאות החדשה אליה נקלע העולם לאחרונה, ייאלצו רבים להסתפק בפחות, כאשר הגדרת ה"פחות" הולכת וחריפה ככל שנקודת הפתיחה, לצורך מאמר זה ניקח את היום, נמוכה וקשה יותר.
עד לפני שבועות ספורים דיברו מנהיגי הכלכלה בעולם על משבר או מיתון ומיהרו להרגיע שההאטה לא גדולה וכי בעוד רגע נוכל כולנו לחזור לספור כסף במהלך שנת היופי שלנו.
תמוה בעיני ומעורר בי שאלות הרות גורל, שכן מדובר גם בגורלי ובגורל ילדיי בסופו של יום, הייתכן שמנהיגי העולם, בכירי הכלכלה, אוחזי המדיניות הקובעת ועוד שועי עולם ומקבלי החלטות לא ידעו מה באמת מתרחש ומתרגש על עולמנו לבוא?
מצטערת. לא מאמינה לזה ולא קונה שום "פספוס" משום סוג, ולא חשוב מטעם מי הוא נשמע. הפחד הוא שהכתיב לצמרת מה לומר, מתי ואיך. לא ייתכן שלא היה נהיר לכולם מה קורה. הרי בסופו של דבר, לא ייתכן שרק אנוכי עם קומץ פסימיסטים, ראינו את המצב לאשורו. לנו פשוט לא היה מה להפסיד ויכולנו לומר בקול גדול מה קורה בשטח, ולאן אנחנו הולכים, כי הרי לא נלחמתי למשל על מקום בקונגרס, בממשלה או נניח במשרד האוצר.
אפילו לא ניסיתי להיות פופולארית.
האמת העירומה?
לא ממש מעניין אותי עכשיו שהכלכלה לא מוצאת לה מנוחה וכי אין שיווי משקל בשווקים.
לא מטריד אותי שהמטבעות הסוררים לא מתאזנים, הריביות משובשות, והשווקים עושים לכולם סחרחורת.
לא איכפת לי שלא הקשיבו לי כשצרחתי שהאינפלציה תכה מכיוון לא צפוי, והיא עדיין לא אמרה מילתה האחרונה.
תתפלאו אולי לשמוע שגם לא ממש מעניין אותי מדד הנדל"ן או מחירי הנדל"ן במנהטן, ויש לי במזווה קילו אורז, תתארו לכם.
יהיה זה "פוליטיקלי קורקט" לומר עכשיו שמה שמטריד אותי זה הרעב הגובר בעולם, המחסור במזון בסיסי לרעבים באמת (כסתירה מוחלטת אני אפסיק למשל לאכול סושי וקילו אורז מספיק לי ל-5 שנים), העוני והמחלות.
בטח פוליטיקלי קורקט.
הבוקר שמעתי ריאיון הזוי בערוץ בועה (אל תשאלו כי לא אשיב לכם באיזה ערוץ מדובר), שם גיליתי שאפילו (ואני מגחכת בשקט עכשיו) בהוליווד מבינים שהעולם נמצא בצרות צרורות והכל מוטל בספק. (עכשיו תוכלו לנחש באיזה ערוץ בועה מדובר).

אז זהו זה. אני לא משוכנעת שהמרואיינת ממש מבינה מה זה אומר ואני מניחה שהיחצ"ן שלה הכתיב לה טקסט שהיא שיננה.

מה כן איכפת לי? מה ממש מפריע לי? הבועה. אנחנו חיים בבועה אחת גדולה.

להלן תמונת מצב עדכנית (חלקית. נעשיתי רעבה אז אני מקצרת)–

הנפט כבר שובר כל גבול שיא , בקרוב נלך ברגל ונהיה חטובים יותר,
אורז אין, אזיי נהיה רזים יותר,
התירס מתחיל להיעלם,
לחם הוא מוצר יוקרתי, אז אולי נשאר רעבים,
הלימון ממש חמוץ, ולא ניתן להמתיק אותו,
מחירי הפירות לא הגיוניים,
בקרוב עופות ואוכלי תבן לסוגיהם יהיו קשים לעיכול,
מהומות כבר החלו בחלקים שונים בעולם,
בקרוב מלחמה.

מלחמה על הקיום הבסיסי, על הזכות לנשום אוויר נקי, על האפשרות לקנות תרופות בסיס או לעשות בדיקה תקופתית אצל הרופא, לקבל סיוע חירום שלא ייתקע בדרך אצל המתווכים, על הזכות לחיות.
פשוט לחיות.
רבותיי וגבירותיי, משבר קיום הוא משבר חיים בסיסי ממנו ייצא העולם לאט לאט, תוך סבל, אובדן, מחלות והרבה כאב. כרגע, פשוט אין מספיק אוכל זמין, זול ומשביע, על מנת להאכיל את כל אזרחי העולם באופן ראשוני כדי שיוכלו להתקיים. אלה שיכולים להרשות לעצמם, ממילא לא ממש מבינים על מה אני מדברת.
פשוט ואכזרי.
ואם נדמה לכם שהגזמתי, תנסו להיזכר מה כתבתי לפני כשנה כשטענתי שהמשבר רק מתחיל ובסיסו של משבר כזה הוא עמוק עד קצה האנושות.

הכי מטריד –
ההיסטוריה הכלכלית מצביעה על "פתרון טבעי" לבעיות שהעליתי (רעב, מחלות ומחסור במזון).
נניח, 40 ציקלונים, 5 רעידות אדמה (8 בסולם ריכטר), 50 טייפונים ואיזה 10 צונאמים. בתוך כל זה, איזה 5 מגיפות וחסר לנו רק אסטרואיד "קטן" וממוקד, נניח, על איראן.

טוב, מותר היה לי לסיים בנימה אופטימית, לא??