מאמרים

מה נאכל עכשיו?

מבט מפוכח ע"פ ורדה גולן
אז מה נעשה? מה נאכל עכשיו??
עוגות???
אוי, כה נדוש.
ואיך נאכל עוגות? הרי מחיר הקמח כבר האמיר ב-100% בשנה האחרונה ולא ירחק הרגע בו יאמיר עוד ובצמוד אליו יעלו מחירי הביצים (שוב) והסוכר, הפירות (אם חשקה נפשכם בעוגת פרי) והגבינות (עוגת גבינה??? ) ובסופו של דבר, עוגה במקום אורז או לחם היא אפשרות לתשובה רדודה.
האמת העגומה היא שמי שלא יוכל לקנות מספיק אורז ולחם להשביע רעבון בני משפחתו וילדיו, בוודאי שלא יוכל להרשות לעצמו לאפות עוגות. (תנור אפייה יש להם?).
ואחרי כל הציניות וה"רדידות" שבהגדרת טירוף מחירי הסחורות, וזאת מחד, ואז מאידך הרצינות המסתתרת מאחורי הדברים, הרי שהנתונים הם וודאיים ועכשיו השאלה היא מה נעשה? מה נאכל?

אני לא באמת חושבת שקוראיי או מי ממכריי וקרוביי, ולו אחד מהם, ירעב ללחם ואורז, עוגות או קוקה קולה. באמת שלא. אולי מכאן הספקנות שליוותה את הקוראים שלי בשנה האחרונה עת "חזוני" נראה מנותק ממציאות היום יום של כולנו.
אבל אני חוששת מאוד, שלא ירחק היום, ואולי הוא כבר כאן, בו למעט ציבור הצרכנים הנכלל במאיונים העליונים (אתם יודעים שבמאיון העליון יש גם אלפיון עליון?) כולנו ניאלץ לעשות וויתורים. במקרה הכי גרוע, נחסוך פחות.
על מה נוותר?
אבל לא זו המציאות שתופסת את העולם היום. זוהי בועה. בועת בזבוז, צרכנות חסרת תכנון, יהירות חסרת גבולות והתמוטטות מוחלטת של ערכי אנושות.
לא, לא הגזמתי, אבל זה כבר למאמר אחר.

עכשיו לשאלה "מה יהיה"??

נרעב? נרד במשקל? אולי דווקא נשמין כי נאכל מזון זול ומשמין? (נחליף 100 גרם סלמון מעושן בעשרים קילו תפו"א למשל....).
אם אנחנו מדברים על מרבית אוכלוסיית העולם המערבי, אזיי התשובה היא כי שום דבר לא יקרה.
נחסוך עוד פחות, נאכל יותר, נטוס עוד יותר, נתייהר הרבה יותר, ובסופו של דבר "נתיישר" עם המציאות החדשה עד שהיא תתמזג עם חיינו.
מה חשבתם? שנצא לרחובות עם קופסת פח לקיבוץ גרגרי אורז או קליפות תפוח אדמה?
ממבט ציני אך ענייני וכלכלי של משק בית ממוצע, הרי שאם משפחה ממוצעת תחליט לוותר במשך שנה אחת על מנוי לירחון פלצני כלשהו, הם יכסו בזה את מחיר האורז ההיסטורי שנתקלנו בו. כאומרת, כמה אורז כבר צורכת משפחה ממוצעת?
אבל אחרי שאני כבר מוותרת על הירחון שלי, אני מגלה שכל המחירים שכבר עלו בשנה האחרונה (כשהמדד כמובן ירד, והוא הפלא השמיני, כבר אמרתי מזמן. או התשיעי כי השמיני כבר נבחר) עולים שוב, ושוב, ושוב, ועכשיו לא רק שיעלה לי 50 שקלים לנסוע מהבית למרכול השכונתי, הרי שקנייה שבועית צנועה התייקרה ב-30% ועכשיו עליי לחשוב מה עושים?
מוותרים.
לא על ביצים או לחם כמובן (שוב, איננו עוסקים בעניים האמיתיים שבכלל לא יודעים על מה אני מדברת).
מוותרים על מה שמוגדר "שמנת". באמונה מלאה ושלמה אני יכולה לומר לכולכם, שהוויתורים שלנו אפילו לא ראויים לדיון. באמת שלא.

זה אישי כמובן. כל אחד צורך שמנת אחרת, ומי ששפר מזלו, צורך רק שמנת.
עם יד על הלב. על מה תוותרו מחר כשתלכו לעשות קניות שבועיות במרכול השכונתי?
כבר שנה אני צועקת " שימו לב לחשבונות שלכם". חשמל, דלק, מזון או תרופות (לא עלינו), ארנונה, מים ועוד ועוד ועוד.
בשטח, לא קרה כלום. בזבזנו יותר, נכנסנו לחובות, חסכנו פחות, נסענו יותר לחו"ל (כי הדולר קרס ועכשיו ממש "זול" לשהות בארה"ב), וייתכן שאכלנו יותר. לא בדקתי סוגייה זו.
החלק ההוא של העולם, שבאמת סובל מעליית מחירי האורז והקמח, לא מתעסק בשאלות שאני מתעסקת בהן. החלק ההוא עוסק רק בהישרדות (לא לבלבל עם דן מנו, יאכטה מהצי של אבא שלו או נועם, כן?).
רוצים תשובה על השאלה שבכותרת?
נאכל היום כמו אתמול, ומחר כמו שלשום.
שום דבר לא יקרה לאף אחד מאיתנו. גם לא ממש מטריד אותנו (למרבה הבושה) מה יקרה לחלק ההוא של העולם, ההולך ומתרבה אבל גם הולך ומתפוגג (יש כאן סתירה? בוודאי שיש כאן סתירה. כך בנויה כלכלת העולם).
בסופו של תהליך העולם יימצא בנקודת שיווי משקל חדשה, השמש תזרח ממזרח ותשקע במערב, העשירים יהיו עשירים יותר וימשיכו לאכול קוויאר ולטוס במטוסים פרטיים, העניים יגוועו מרעב ומחלות, ואנחנו, קרי, מרבית אזרחי העולם, נאכל אורז או סושי (כשר כשר), נצקצק בלשונותינו ונמשיך הלאה, שבעים למדיי.

אתמול בצהרים אכלתי ב"טורקיז" אי שם...באיזור קסום. בית יצחק.
סעו לשם. שווה.
היינו שלושה איש.
אכלנו ואכלנו ואכלנו.
כן, גם קצת יין שתינו, אבל "הסתפקנו" במים רגילים כי לא היו מים מינרליים מהסוג ש"אנחנו מעדיפים"....(כמה פלצן אפשר להיות???).
אחרי שדיברנו על מצב השווקים, מחירי האנרגיה, כמה עלה לנו להגיע....וכמה עלה לנו האורז שקנינו לסושי, שילמנו "כלום כסף".
188 שקלים ועוד 30 שקלים טיפ.
חצי שעה דיברנו כמה היה טעים, ועוד שעתיים כמה היה.....זול!!!!
בטח זול.
בהשוואה למה? ל"מול ים"??

ותחשבו על זה.
מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש. זה מפני שהשמש של מחר, היא זו שזרחה הבוקר.
תרתי.